אורים ותומים, תומים · סימן ס״ח, א׳

שטר שכתוב בכל לשון וכו' דבר זה מבואר בגמ' ובכל דוכתי דכל שטרות כשרים בכל לשונות וכל כתיבה בלי הבדל אם כתב בלשון עברי או שאר לשונות. איברא בתו' גיטין דף יו"ד ע"ב ד"ה חספא בקושית' הא דפריך הגמ' דהא חספא בעלמא הוא והקשו דילמא בע"מ היא כתבו ואין לומר דלהכי חשיב לי' חספא בעלמא משום דמשנה כיילא שטר מתנה בהדי שארי שטרות דכשרים אפילו כתיבתן וחתימתן נכרין דהשתא לא מהני ע"מ מידי דהא ברייתא דבסמוך וכו' כולל וכו' אפילו גיטי נשים ואפ"ה לא מכשירין בגיטין אלא בכתיבה ישראל ובע"מ וכו' עכ"ל אם כן נראה לכאורה מתוך דבריהם דסבירא להו בשטר קנין שקונה מתוך השטר כגון שדי נתונה לך וכו' פוסל כתיבת וחתימת נכרים אפילו בשמות מובהקין דלא שייך בי' מודה ר"א במזויף מתוכו אך באמת אין לדין זה שורש ועיקר ואדרבא מבואר לקמן בגמ' דף י"ט ע"ב דאפילו גט בכל כתב ולשון כשר כדתנן גט שכתבו וכו'. וכבר תמה מהר"ם מלובלין בזה. ולכן הפי' הנכון הוא דשם בגמ' על האי שטרא פרסאי דמס' באפי סהדי ישראל דמכשירין בע"מ פריך הגמרא יהא בעינן כתב שא"י לזייף והא בעינן צריך שיחזור מעניינו של שטר וכתב הרא"ש וכן המהרש"א דה"ל להקשות קושי' זו ג"כ על המשנה דכל שטרות העולים בערכאות והא לא מהדר והא ה"ל שיכול לזייף דהא דרך הנכרים מבלי להדר ומבלי לדקדק לכתוב דוקא על דבר שבלתי לזייף כמ"ש רש"י להדיא וע"ש מה שתי' בדוחק אבל נראה דלתו' לא קשי' דהתו' כתבו גיטין דף ט' ע"ב ד"ה אעפ"י דלכ"ע מהתורה ערכאות פסול דהא לאו בני עדות נינהו אלא תקנתא דרבנן נינהו היכי דקים לן דקושטא קאמרי מכל מקום פריך הגמ' מן מתנה שפיר. ולפ"ז דלכ"ע בערכאות רק תקנת' דרבנן אם כן א"א להקשות על המשנה והא ה"ל שטר שיכול לזייף וצריך להדר בשטה אחרונה והיינו אף דבאמת לא זייפו דהא יש כאן ע"מ מ"מ הואיל ולא נעשה בתורת שטר מפסלי כמ"ש המפורשים דהא בלא"ה פסול מדין תורה רק תקנתא דרבנן להכשיר ערכאות וא"כ מה יוסף ומה יתן עוד פסול או לא הלא כל ההכשר מדרבנן ולכך לא פריך רק אמילת' דר"פ דלא איירי מערכאות וא"כ ליכא תקנתא דרבנן לדינא קאמרי ושפיר פריך. וזהו כוונת הבעל עיטור במאמר שמיני בסופו דהך קושי' לר"פ פריך ולא על משנה דערכאות והרשב"א השיג עליו ולפמ"ש ניחא דסבירא ליה כדעת התוס' ואם כן לזה נתכוונו התוס' דא"ל דלכך חשבינן חספא בעלמא משום דאיירי כתיבתן וחתימת נכרי' ואם כן ודאי דלא מהדרי בשט"א וכתבו על שטר שיוכל לזייף כדרכן תמיד וכמ"ש רש"י ובשלמא שטרי ראי' יש בהו תקנת חכמים להכשיר אף דאינו כשר אבל שטרי מתנה דקונין בגוף שטר השדה בס"ד בעינן שטר גמור דכשר למקני' בי' והך שטר חספא בעלמא היותי כתוב על דבר שיוכל לזייף והחתומין לא חזרו בשט"א ולא מהני ע"מ כדלקמן ושפיר פריך הגמרא ולכך כתבו התו' דהאי דומי' לאו דוקא דהא גם גט לא דמי' וא"ש וזה ברור. ורבים שגו בהבנת תוס' הנ"ל: