אורים ותומים, תומים · סימן ס״ז, ל׳

והמוכר ישלם ללוקח אני נבוך מה ישלם אם כל דמי שויו של השטר או הדמים שקיבל דלכאורה מסתימת לשון מחבר נראה דמשלם כל הדמים דאל"כ קושי' ש"ך חזקה איך נאמן בהודאתו לחוב לאחרים דהא הלוקח מפסיד ע"י הודאתו דאין מגיע לו רק הדמים שקיבל וכל מקום שמפסיד אינו נאמן כלל ולכן הייתי חושב דבאמת אינו נאמן רק הא מ"מ המוכר נאמן ע"ע וחייב לשלם ללוה כל מה שהפסידו דמכר שטר שנמחל בחזקת קיים לגבות מהלוה וגרם היזק לו וא"כ אפוכי מטרתי ל"ל אמרינן תיכף ישלם המוכר ללוקח ומשלם לו כל דמי שויו ולק"מ. אך לשון הטור והבעה"ת משמע דאין משלם רק דמים שקיבל הואיל והטעה אותו. ולכן נראה בישוב קו' הש"ך דבלא"ה קשה דאיך שייך דאין נאמן המלוה במקום שחב לאחרים דזהו מצינו באומר שטר אמנה או פרוע דסתם שטר לית בי' ריעותא כלל רק הוא ביקש להטיל בו דופי אמרי' דחב לאחרים אינו נאמן ואוקמינן השטר בחזקתו משא"כ כאן הרי ריעותא לפניך דעבר עליו שמיטה רק אנו מכשירין מכח חזקה לא שביק וכו' והוא עומד וקאי לא עשיתי ומבטל חזקה ההוא וא"כ איך נוציא ממון מספק. וא"כ הבו דלא לוסיף דהיכא דמפסיד לגמרי אינו נאמן אבל במקום דמחזיר לו מעותיו א"כ מתחילת שטר ריעי נינהו דלא ה"ל למזבן שטר שעבר עליו שמיטה בלי פרוזבול וכמ"ש ר"ה גאון גבי מוחל ולכך במחזיר לו מעותיו סגי וצ"ע: