עד סוף זמנו וכו' הסמ"ע דקדק דברישא קתני לסלק בכל עת ובסיפא קתני שאינו יכול לסלקו עד סוף זמנו משמע דבעינן דוקא שאין יכול לסלקו כלל אבל אם יכול לסלקו בסוף שנה אתרא דמסלקו מקרי. ולכך דעתו דמחבר חומרי חומרי נקט דאם מסלקו בכל עת פשיטא דהוי אתרא דמסלקי אלא אפי' אינו מסלקו כל עת מ"מ לא מהני עד שלא יכול לסלק כלל. ובאמת זהו דוחק רק מה שחשב הסמ"ע לדוחק הוא אמת דסוף זמנו פירושו מה שקבע לסילוק הן זמן מרובה או יום אחד כי הרי"ף כתב אתרא דלא מסלקי האי דלא מסלקי עד משלם זימנא והביא הנ"י עליו דברי רשב"א דכי לא יכול לסלק אפי' יום אחד מקרי אתרא דלא מסלקו וכן ברמב"ם פ"ז דכתב הרמב"ם הך לישנא דא"י לסלקו עד סוף זמנו הביא המ"מ עליו דברי הרשב"א דכל שאינו יכול לסלק יום א' מקרי אתרא דלא מסלקו ולא כתב לא המ"מ ולא הנ"י דרשב"א חולק ארי"ף ורמב"ם. אלא ברור דאין הכרע מזה הלשון דפי' סוף זמן שקבע ואם קבע יום א' ולא יכול לפרוע בו אע"פ שאח"כ עבר זמנו ה"ז בגדר אתרא דלא מסלקי. והט"ז ביקש לומר דכך פי' באם יכול לסלקו בכל עת לית בו מחלוקת אבל באם יכול לסלקו באמצע יש בו מחלוקת כמ"ש המחבר ונעלם ממנו כי זהו הלשון של מחבר הוא לשון הרמב"ם בפ"ז מהל' מלוה דכתב מתחילה בכל עת ואח"כ כתב בסוף הזמן ושם לא נזכר מחלוקת כלל ברמב"ם וא"כ אין מקום לדבריו אבל הנכון כמ"ש:
אורים ותומים, תומים · סימן ס״ז, ד׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881, Vol 1
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, תומים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.