אורים ותומים, תומים · סימן ס״ז, ג׳

ובחשבון שנת השמטה נפל מחלוקת להיות כי הב"י והאחרונים לא ביארו מעין נובע מחלוקת הזה מהש"ס ובדרישה האריך וקיצר עד שקשה לעמוד בו בלי עיון מתחילה בש"ע וגם טרח מאוד לישב דעת רש"י ולבסוף לא חייש רק מה שנאמר ברא"ש לכן באתי להעתיק בתכלית הקיצור שרש המחלוקת וגם ליישב דברי רש"י במה שיש עליו מהקושי' אשר לענ"ד הוא דבר נאה ומתקבל אמרו חז"ל בעירכין בית ראשון ובית שני בעו"ה נחרב במוצאי שביעית ובית שני עמד ת"כ שנים ושנת ת"כ ההוא כפי שאמרו במס' ע"ז היה לבריאת אדם הראשון שלשה אלפי' שמנה מאות עשרים ושמונה והיה חסר מאלף רביעי קע"ב שנים ודעת רש"י כפי שמיישבו הרא"ה ז"ל דבשנת תי"ט לבנין בית שני היה שמיטה שהוא שנת תתכ"ז לאלף רביעי ושנת ת"כ שבו נחרב הבית היה מוצאי שביעית שהתחילה שנה ראשונה של שמיטה. ונתן הטעם כיצד עלה החשבון דבעירכין פרכינן לרבנן דלא ס"ל שנת חמשים עולה לכאן ולכאן א"כ ת' שנים עולה בשמיטות ונשאר עשרים שנה נמצא חרב הבית בשנת שש לשמיטה ערב שביעי' ולא מ"ש. ומתרצין ר"י הוא דאמר שנת שמיטה עולה לכאן וכאן. וא"כ הוצא מן ת' שנים מכל מאה ב' שנים וצרפם לכ' שנים הנוספים הרי כאן כ"ח וכלו בשמיטות ונמצא שנת ת"כ היה מכוון שנת שביעית. ור"א תי' דלא התחילו תיכף למנות בבנין בית שני עד שעברו ששה שנים דעלה עזרא והוא התחיל למנות שמטה ופירש"י בעירכין דהך תי' לרבנן ובמקצת גי' נמי לרבנן וא"כ היה מכוון שנת ת"כ שמטה. אבל רש"י בע"ז הרכיב שני לחדא דגם ר"א תי' אליבא דר' יהודא כי דוחק לומר ששנת ת"כ שבו נחרב הבית היה שמיטה וברייתא אמרי' מ"ש היה ולכך דעת רש"י דר"א אליבא דר"י אמר וא"כ כשתסיר מן ת"כ שנים וי"ו שנים הרי נשאר תי"ד שני' והוסיף עליהם ח' שנים מן יובלות של ת' שנים לר"י הרי כאן כ"ב שנים ובו נחרב הבית שהוא מ"ש וכ"א שנים הם שלשה שמיטות וא"כ בשנת ת"כ שהוא תתכ"ח לאלף רביעי התחילה שנה ראשונה לשמיטה. אמנם התוס' הסכימו בזה לרש"י דלא יתכן לומר בשנת חורבן היה שמטה דהא נאמר מ"ש היה אבל אינם מסכימים להרכיב שני תי' יחד ולר"י לא אמרי' ששה שנים עד שעלה עזרא לא חשבי' כי זהו רק לרבנן וא"כ בין למר ובין למר היה שנת ת"כ שמטה ולכך אמרו דבאמת לא נחרב הבית בשנת ת"כ רק בשנת תכ"א שהוא שנת תתכ"ט לאלף רביעי ואז התחיל למנות שנה ראשונה לשמיטה והרמב"ם בהל' שמטה ויובל בדעתו ודעת הגאונים הסכים ג"כ בזה לתו' דהיה שנת ת"כ שמיטה ולא מ"ש כפירש"י אלא דלא ס"ל כתו' דהבית נחרב בשנת תכ"א רק לפמ"ש היה ר"ל תיכף השנה שהיה אחר החורבן חדש תשרי הסמוך היה מ"ש ואין בזה נ"מ למנינינו עכ"פ כולם עונים ששנת ת"כ היה שמטה ולשיטת רש"י היה שנת תי"ט שמטה וזהו השנה האחת שנפל בו הספק ומחלוקת. והנה לענין אי הלכה כר' יהודא דאמר שנת חמשים עולה לכאן וכאן או כרבנן הסכימו הגאונים וכמ"ש הרמב"ם דבעו"ה בגולה שאין אנו מונין יובלות ואין אנו מקדשים שנת חמשים כלל פשיטא דעולה למנין שמטה דנחשוב שנת חמשים לתחילת שנת שמטה דלמה לא יכנוס הא אין נוהגין בו קדושה בשנה ההיא כלל ומה נשתנה משארי שנים וכך דעתם דבע' שנים בגלות בבל לא היו מונים יובלות רק שמיטות ואף אנו בגלות זה כמוהם (ולכך הביא הרמב"ם לדעתם שהיו בגלות בבל מונים שמיטי' ולא יובלות להקיש ממנו שגם נחנו נעשה כן כי מה נשתנה גלות זו מזו והכ"מ תמה מה יש צורך בזה מ"ש הרמב"ם לדעתם דבגלות ראשון מונין שמיטים ולא יובלות ולק"מ וכמ"ש בדרישה ע"ש) ובהגהת מרדכי במס' גיטין כתב לדעת ר"ת והרמב"ם היה שנת ל"ט לאלף הששי ולרש"י שנת ל"ח והיינו כמ"ש כי אם לדעתם שנת תתכ"ט לאלף רביעי היה תחילת השמיטה ואז תו לא היה מונים יובלות בעו"ה א"כ היה אלף רביעי ד' שנים לשמטה וא"כ אלף החמשי כשתשליך כל מאה ומאה לשמיטות וישאר לך מכל מאה שנים הרי כאן כ"ד שנים ונשאר ג' שנים לשמטה ותצרפם לל"ט שנים שלאחריו הרי כאן מ"ב שנים עולים בשמיטות כי הם ששה שמיטות ולרש"י שהיה שנת תתכ"ח לאלף רביעי תחילת שמיטה א"כ פשיטא דיש להקדים שנה והוא שנת ל"ח כתב הגהת מרדכי הנ"ל דרבנן סבוראי כתבו דשנת ד"א תקס"ד שנה לבריאת עולם היה שמיטה ומכותלי כוונתו ניכר שדעת בעל הגהת שזהו חשבון שלישי אין מסכים לשום דיעה הנ"ל וכן הוא באמת לכאורה כי כבר כתבנו לדעת רמב"ם היה סוף אלף רביעי שנת ד' לשמיטה וצרפם לס"ד שנה הרי ס"ח ומן ת"ק שנים לאחר שתחשבם בכלל לשמיטות תקח יו"ד שנים מכל מאה שנים הרי ע"ח שנים בצירוף ואין זה שמטה רק מ"ש ולפירש"י פשיטא דהוא שנה שניה בשמיטה וכן לכאורה הקושי' בדברי רמ"א שאמר שנת ש"כ לאלף הששי היה שמיטה דאיך אפשר הא באלף רביעי נשאר ד' שנים והשלך שלשה עשרה מאו' שנה לשמיטות ישארו שנים שנים בהנ"ל כ"ו שנים ועם הד' הנשארים הן למ"ד שנים ועם הכ' הם נו"ן שנים והרי מ"ט כלי' בשמיטות ושנה זו מ"ש ולא שמיטה. אבל העיקר כמ"ש מדברי הרמב"ם וכ"כ מהרלב"ח וכ"כ בדרישה. כי כל חשבונו' הנ"ל שאנו אומרי' שבשנת תתכ"ח לאלף רביעי נחרב הבית היינו מיום בריאת אדם הראשון וברא ה' אדם על האדמה אבל אנו במנין שנות הבריאה כדי שיהיה מסודר לסדר תקופות ומולדות לא חושבי' מיום אדה"ר רק משנה שלפניו קראו שנת תוהו כי הואיל היה איזה ימים מקודם ר"ה שנברא בו אדה"ר יום א' בשנה חשוב שנה וחושבין מולד של ר"ה התוהו ההוא שהיה ראוי להיות בהר"ד ואדה"ר נברא בשנה שנית לב"ע וכך עכשיו כל מנינינו כשאנו אומרים עכשיו תק"ט לב"ע הוא לבריאת אדה"ר רק תק"ח וא"כ א"ש דבצרי ליה שנה כי שנת תקס"ד לרבנן סבוראי הי' רק לאדה"ר תקס"ג וכן שנת ש"כ לרמ"א לא היה רק שי"ט והוא המנין המכוון לחשבון תוס' ורמב"ם וא"ש. ולכך טועים כל מדפיסי לוחות שמדפיסי' ד"מ על שנה זו שנת תק"ט שהוא לחורבן בית תפארתינו וחיי מעוזנו אלף תרפ"א והיינו כי חשבו מחורבן עד סוף אלף רביעי קע"ב שנים ובצירוף אלף תק"ט שנים הרי תרפ"א וטעו בשנה אחת שם בחורבן הבית נאמר לבריאת אדה"ר ומנין שלנו לבהר"ד ולמנין אדה"ר אינו רק תקח"ל וא"כ אין לחורבן רק אלף ותר"פ שנים וכל שנה ושנה זימנא הוא שירחם ה' עמו ולקרוא דרור. והנה מבלי לצאת בזה בלי חידוש מה שנ"ל ברש"י דשם בעירכין פי' בתי' ר"א שית שנין עד לא סליק עזרא לא קחשיב הוא תי' בין לרבנן בין לר' יהודא כמ"ש הרלב"ח כי יש גי' דגרסי נמי כרבנן וכצ"ל להרא"ש וקשה לרש"י דא"כ שני כי' בהא דמ"ש היה דלר"י כפי חשבון רש"י פי' דשנת ת"כ היה מ"ש דשנת תי"ט היה שמטה ולרבנן פי' דשנת ת"כ בעצמו היה שמטה ואיך נחדש מחלוקת בין ר"י לרבנן בפי' מ"ש הי' וזהו מעיקר הקו' שיש לתו' על רש"י. ונראה דס"ל לרש"י דע"כ מוכרחי' אנו לומר כן דהא זה דמ"ש היה נאמר על חורבן בית ראשון ואמרו וכן בשני' ולר' יהודא פריך הגמ' הא לא נחרב ראשון במ"ש כי לאחר י"ד שבאו לארץ התחילו למנות וישבו בארץ מאז עד גלות ארץ תתנ"ו שנים וא"כ לרבנן ניחא דכלו הכל בשמיטות ויובלות והיה מ"ש אבל לר"י הוצא ט"ז שנים שנשאר מן ת"ת שנים וצרפם לל"ו שנים הרי כאן נ"ב שנים והרי שנת ג' לשמיטה ומתרץ הגמ' לר"י בגלות יו"ד שבטים פסק המנין והתחיל יאשיהו בשנת י"ח למלכותו למנות שמטה ויובל ול"ו שנים לאחריו בעו"ה נחרב הבית הרי עברו ה' שמטות ובמ"ש חרב. זהו תמצית הגמ' ויש להבין לרבנן איך מדוקדק החשבון דבאמת הא לא ישבו בארץ תתנ"ו שנים רק תתל"ה כי הכתוב אומר בשנת ארבע מאות ושמנים שני' ליציאת מצרים באחד באייר התחילו לבנות הבית צא מהן מ"ם שנים במדבר נשאר ת"ם שנים וי"מ מונין מניסן כמבואר בגמ' דר"ה א"כ בניסן ההוא חודש אחד קודם בניינו התחיל שנת ת"מ ושנה ההוא התחילו לבנות הבית והוא נמנה בכלל שנת הבית כי גם זו מונין ודאי מניסן כי כל החשבון שעמד ת"י שנים היה מחשבון מלכי יהודא והם דמונין להם מניסן וא"כ שנה ההוא עולה לכאן וכאן ובפרטן אי אתה מוצא ישיבת ארץ רק תתל"ה שנים והיה שמיטה ולא מ"ש. ולכן י"ל באמת בתשעה באב שנחרב הבית היה שמיטה רק שנת הבית היו מונין מניסן וא"כ עד ניסן שבא אח"כ היה הכל בכלל שנה שנחרב בו הבית כי לא תם השנה ההוא עד ניסן הבא ובתוך כך בא תשרי והתחיל מ"ש כי לשמיט' מונין מתשרי וא"כ היה שנה שנחרב הבית במ"ש כוונו לתשרי שאח"כ שהי' בתוך השנה ההוא ולזה כיון הרמב"ם שכתב נמצא למד שהשנה שנחרב בה הבית באחרונה שתחילתו מתשרי שאחר החורבן ב' חדשים שהרי מתשרי המנין לשמיטה וליובלות אותו השנה מ"ש היתה עכ"ל ולכאורה אין לו מובן הא אמרו שנה שנחרב בו הבית ולא שנה אח"כ אבל כוון למ"ש. כי שמיטין מתחילין מתשרי אבל שנת הבית מניסן מנינן וא"כ הכל היה בתוך השנה שנחרב בו הבית וכמ"ש וברור. והא דאמרי' שם י"ד שנים אחרי שנה שנחרב הבית הי' יובל בתשרי הוא ג"כ כמ"ש כי עד ניסן שלאחר חורבן שהיה בשנת ל"ו ליובל היה הכל נחשב לשנה שנחרב בו הבית ומאז התחיל למנות י"ד שנים הרי ניסן שנת מ"ט ליובל מתחיל שנת י"ד והולך עד ניסן שנת נו"ן ליובל ובתשרי בתוך שנה ההוא התחיל היובל כי יובל מונין מתשרי וא"ש א"כ לרבנן היה חרבן בית ראשון בשביעי' אבל לר"י דס"ל דהתחיל המנין מיאשיהו הרי היה בשנת ל"ו ליובל והיה מ"ש וא"כ א"ש דהא קתני וכן בשני' א"כ הרי ממש שניה כמו ראשונה וא"כ לכאורה הקו' עצומה איך תאמר דבשני' היה בשמיטה וראשון הי' באחד בשמיטה א"כ איך קאמר וכן בשני' לא ראי זה כראי זה אבל לפמ"ש ניחא דהוא מכיון לר"י ולרבנן לכל א' לשיטתו ודברי רש"י מדוקדקים ומזוקקים היטיב: