אורים ותומים, תומים · סימן ס״ז, י״ג

מה שכנגד המשכון ואין להקשות לשיטה זו הא דאמרי' במכות דף ג' ע"ב בהך משנה אומדים כמה אדם רוצה ליתן בין ליתן מכאן ועד ל' יום ובין מכאן ועד יו"ד שנים ופריך הגמ' כולי בעי שלומי למ"ד דהלוהו ליו"ד שנים שביעית משמטת ומשני הב"ע במלוה על משכון ובמוסר שטרותיו לב"ד וקשה אם המשכון ביד המלוה אם כן מה הפסידו עדים דאמרו מכאן ועד למ"ד יו' הא כיון דהמלוה טוען עד ל' יום ולא יותר הא נאמן בכדי דמיו על המשכון ודוחק לומר דיש כאן עדי משכון ועדי ראה דא"כ יאמרו עדי משכון על זמן מה השכינו. בשלמא על הך מוסר שטרותיו לב"ד ג"ק נחזי מה זמן כתוב בשטרא ואי דכתוב סתם אם כן לא הפסידו עדים דבלא"ה היה יכול המלוה לתבוע כל עת מעותיו בשטרא (ואפשר דמזה הטעם פי' רש"י פרוזבול ולא פי' כפירוש התוס' דקשי' ליה כנ"ל ולכך פי' פרוזבול ואם כן על מלוה ע"פ חל ואיירי במלוה ע"פ) די"ל דשטר אינו מקוים רק על פי הלוה שמודה בשטר שכתבו ונאמן במגו דהיה הלואה על יו"ד שנים ועדים מעידים דהחוב ההוא היה על למ"ד יום או דנתן לו ללוה בשטר נאמנות כשיאמר דפרע ואם כן נאמן במגו דהוא על זמן יו"ד שנים וכשעדים מעידים ה"ל מגו במקום עדים אבל בהך דמשכון קשי' ואם אמרי' דמיירי דלקח ממנו משכון והחזירו ללוה ומ"מ אינו משמט לק"מ אבל לפמש"ל ס"ק וי"ו בדעת מהר"ם דסבירא ליה בכה"ג באמת משמט קשי' בשלמא להך דעה דאפי' יותר מכדי דמי משכון אינו משמט לק"מ דלקח ממנו מחט במנה בהלואה ואם כן נאמן לוה לומר דהיה על יו"ד שנים דל"ל מגו דלקוח דהא אינו שוה יותר מכדי פרוטה ומ"מ אינו משמט אבל לדיעה קמייתא קשה. די"ל דהך קושי' לשמואל דאמר לחד לישנא הלוהו ליו"ד שנים משמט ושמואל וודאי סבירא ליה כדיעה בתרייתא דשמואל סבירא ליה אבד קתא דמגלא אבד אלפא זוזי ודיעה קמייתא דסבירא ליה דאינו משמט רק כנגד מעותיו משום דסבירא ליה דלא קי"ל הלכה כשמואל אבל שמואל ודאי דסבירא ליה אפי' במחט בעלמא אינו משמט ולק"מ. ומה שהקשה הגי"ת דכיון דקי"ל ערבון כנגד כולו קונה כר"י אם כן אף כנגד כולו לא יהיה משמט כמשמעות הגמ' ב"מ דף מ"ט לק"מ דודאי להיפוך מדמינן אם משמט כנגד כולו מכ"ש דקונה ערבון כנגד כולו אבל אם ערבון קונה כנגד כולו לא מחויב לומר דאינו משמט כנגד כולו דבשלמא ערבון נתנו לחלוטין בתורת קנין משא"כ משכון דלא נתנו רק למשכון וזכרון דברים בעלמא ועיין בא"ז לב"מ והדבר מבואר שם: