אורים ותומים, תומים · סימן ס״ז, י״ד

ויש מי שאומר וכו' המחבר סתם ואולם היה לו לפרש דהך דיעה הוא הרא"ש דפוסק כשמואל אבד קתא דמגלא אבד אלפא זוזי ואמרי' לשמואל אף כנגד כולו אינו משמט ואולם לקמן בסי' ע"ב מבואר בדעת התו' והרא"ש אפילו לשמואל לא אמרי' אבד אלפי זוזי רק בדפי ואומר אע"פ שאינו שוה כנגד כל החוב קבלתיו אבל בסתם לא ואם כן ה"ה לענין שמיטה דכ"כ התו' שבועות דף מ"ג ע"ב ד"ה מתני' דהא דאר"י ערבון כנגד כולו ומדמינן אותו להך דאינו משמט כנגד כולו ומוקמי' ליה כשמואל צ"ל דאיירי נמי בדפירש ע"ש ואם כן איך סתם פה המחבר. ועוד קשה הא דאמרי' בהשולח דלכך מלוה על משכון אינו משמט דקני מדר' יצחק וקשה הא ודאי דר"י לא איירי אלא כנגד דמי שויו כנודע ואם כן למה לא ישמט יותר ואי דבלא"ה שורת הדין דלא ישמט היותר כדשמואל אבד קתא וכו' אם כן ל"ל כלל הך דר' יצחק וצ"ל בדוחק דבשביעי' שאני הואיל ויש בו בגוף משכון קנין בזכר בעלמא עילה מצאו חכמים לומר דאינו משמט הואיל ואלו פי' היה תופס המשכון כנגד כולו אם כן אף בדלא פי' אינו משמט כמו שאמרו בקרקע כל שהוא כותבין פרוזבול הואיל ויש מציאות כמעשה דקטיני דאביי אם כן לעולם כותבין פרוזבול אם כן אף זהו כמוהו הואיל בדפי' יש לו להפסיד כל חובו ויש לו קנין במשכון אם כן ראוי שהוא בכלל לא יגוש ואינו משמט כלל ושפיר יליף לי' לגמרא דבשלמא אי איתא לדשמואל בפי' לענין אחריות וכמו כן לענין ערבון אמרי' בשמיטה דאינו משמט אפי' בדלא פי' דהקילו בו חכמים משא"כ אי אף בפי' לא מהני שמיטה ודאי דמשמט והכי דייקא לישנא תוס' בשבועות דכתבו דלפי' ר"ח צ"ל הך דערבון איירי בדפירש והשמיטו הך דשמיטה דהוא העיקר והך דערבון נלמוד מהך דשמיטה כמבואר בתוס' דגמ' מדמי ערבון לשמיטה ושמיטה לדשמואל והנ"ל הך דשמיטה איירי בדפי' אלא צ"ל דשמיט' שאני דהקילו בה חכמים ולכך לא כתבו רק למלת' דערבון. וצ"ע כי לא מצאתיו למחברים מבואר בשום דוכתי. אבל נראה לכ"ע אם נאנס המשכון דיכול לתבוע משארי נכסי לוה דהא להך מ"ד יכול לתבוע הנשאר מנכסי לוה וש"מ דמשכון מועיל שלא ישמט שביעית ומכל מקום גובה מנכסי לוה ואם כן ה"ה כנגד משכון לכ"ע אם נאנס לאחר שביעי'. וכתב הגי"ת בדף ר"ו ע"ב דאי חייב לו ותפס מן הלוה מטלטלין אע"פ שלא נתנו לו בתורת משכון מכל מקום כיון דתפס ואין צריך להחזיר לו עד שישלם מעות לא הוי בכלל לא יגוש ואין שביעי' משמטתו ותמיהני עליו הא בגמ' לא קאי הך סברא דטעמא משום דתפיס דפריך בפ' השולח אלא מעתה הלוהו וכו' אלא דקני מדר' יצחק משמע בלא מסרו לידו דמלוה בתורת משכון אע"פ דתפיס כיון דלא שייך בי' דר"י לא קנה וכ"כ התוס' שם בד"ה אלא וכו' מדלא נקט הלוהו ויש לו משכון בידו והיינו כמ"ש מהרש"א דיש לו משכון על חוב אחר ויש במשכון עודף לתפוס בו בשביל חוב זה ולכן אין מקום לדבריו כלל: