אורים ותומים, תומים · סימן ס״ו, מ״ז

ולכל דאתא מחמתך כו' הרב הש"ך פי' היינו דהודיע הקונה ללוה ונתרצה לו אבל זולת זה לכ"ע יכול למחול ונסתייע מתשובת הרשב"א הביאו הב"י דכתב והודיעו ללוה וגם כמ"ש רשב"א בחדושיו והר"ן בתשובה סי' ס"ד דהא דאמרינן במ"ג נעשה כאומר לו משתעבדנ' לך ולכל דאתא מחמתך היינו אם אתרצה לו ועיין בש"ך סעיף קטן פ"ו מה שכתב בזה. וסתימת לשון הש"ע לא משמע כן. ולכן נראה להיפוך דבכה"ג דמיירי הש"ך דהודיע הלוה ונתרצה לו אף הרא"ש החולק מודה דכל עיקר דברי הרא"ש בפ' הכותב ובתשובה כלל ס"ט הוא דהא אמרי' במ"ג נעשה וכו' היינו כשאהי' מתרצה לו וכמ"ש התו' בפ"ק דגיטין הלכך כשנתרצה פקע שעבודו של ראשון וחל לשני משא"כ במכירת שט"ח לאחרים אפי' כתב ליה לכל דאתא מחמתך לא פקע שעבודו של ראשון וכו' וכ"כ לשיטת הרי"ף דס"ל דרבנן מ"מ לא דמי למ"ג שעומדין שלשתן כאחד ונתרצה לשעבד לו וכו' עכ"ל הרי ברור דאם גם בכתוב משתעבדנ' לך ולכל דאתא מחמתך נתרצה הלוה בשעת קנין ללוקח דהוי בכל אופן כמו מ"ג ואין כאן טעם וסברא לחלק וא"כ אף הרא"ש החולק מודה ולא נחלקו רק באם לא נתרצה הלוה וא"כ מבואר הרשב"א והר"ן דס"ל כמו הראב"ד אף בלי נתרצה הלוה א"י למחול. וכן מוכח בדעת הראב"ד מדברי רשב"א והרא"ש דהקשו לראב"ד הא דמצא שובר דאמרינן יחזיר משום דאיתא לדשמואל דיכול למחול אולי היה כתוב בי' לך ולכל דאתא מחמתך וא"י למחול ע"ש בישובו בדוחק ולפי דעת הש"ך אין כאן קושי' כלל דבממ"נ אם לא יברר הלוקח שנתרצה הבעל במכירת הכתוב' וקנינו עדיין תוכל למחול אף דכתב כן וא"כ אית לה מגו ואי יברר דנתרצה א"כ למה לא נחזיר שובר דאיך אפשר להוציא שובר דכבר פרע קודם מכירה במה שהוא בעצמו נתרצה ללוקח לקנותו ולא אמר שהוא פרוע והרשב"א והתו' והרא"ש כתבו כן להדיא בתי' דלמא מכרה כתוב' במ"ג ע"ש. וכן מוכח מתשובת הר"ן הנ"ל סי' ס"ד דנשאל באיזה אופן דיכול למכור שט"ח ולא יהיה המוכר יכול למוחלו והשיב דסתם שטרות שלנו כותבים בו לך ולב"כ והדין אמת כראב"ד דבכה"ג א"י למחול והביא הקושי' מה שהקשה הרמב"ן עליו א"כ לס"ד דאמימר דכל הלואות הוי כאומר לו משתעבדנ' לך ולכל דאתא מחמתך א"כ ליתא לדשמואל דיכול למחול במציאות וקשי' שמואל אדשמואל ותי' דפי' לכל דאתא מחמתו כשמתרצה לו ומילתא דשמואל יתכן בשלא נתרצה ע"ש ואי כהש"ך דאף דינו של הראב"ד רק בנתרצה איך השיב הר"ן דסתם שטרות כתבינן לכל דאתא מחמתך מה יועיל זה הא בעינן בשעת קנין רצוי מלוה וכי זהו בסתם שטרות שהלוקח נמלך בלוה אם יקנה שטר ואיך סתם הר"ן ולא השיב בדינו עיקר התנאי שהכל תלוי בו שצריך להיות המקח ברצוי הלוה אלא ברור דליתא דודאי שם במ"ג דמתחילה ל"א דבר רק חכז"ל אמדו דעתו דנעשה כאלו אמר משתעבדנ' לך ולכל דאתא מחמתך בזו אמדו דלא היה רק כשירצה אבל מהכ"ת ישעבד עצמו בסתם לכל מי שירצה המלוה בלי רצונו ואפילו לאיש אלם וזרוע וגוי מהכ"ת נימא כן והלא על כל אומד הדעת צווחו הרשב"א בגיטין שם וכן הרא"ש הנ"ל ולכן ודאי אף דנימ' אומדן דעתו מסתמא לא היה יותר רק אם ירצה ולכך ל"ק לס"ד מדשמואל דיוכל למחול דמיירי בדמוכר בלי רצוי וא"ש כמ"ש הר"ן אבל בכותב להדי' לך ולכל דאתא וכו' אין אנו צריכין לאומד דעתו כלל ודברים שבלב אינם דברי' כלל נגד מה שכ' להדיא ובמילת דאתא מחמתך משמע סתם כל שיבא מחמת המלוה הן ברצון או שלא ברצון הלוה פשיטא דמשועבד לכל וא"י למחול וא"צ כלל רצוי ולכך השיב סתם דסתם שטרו' שלנו כנ"ל לית בי' מחילה וא"ש וכן הגי"ת שער נ"א ח"ד כ' בכותב להדיא א"צ רצון הלוה רק דנתן טעם דאל"כ מה צורך לכתיבה הא בלא"ה נעשה כאומר וכו' ודבריו אין להם מובן דהא במסקנ' ל"א בסתם הלוא' נעשה וכו' ומ"ג הלכת' בלי טעמא ואם כוונתו דאם מתרצה הא אז משעבד עצמו מלבד דזהו דוחק דבזה יחול שיעבוד אף גם א"כ השעבוד חל אז ולא מזמן כתיב' שטר ולא כן בכות' וכו' דגם ללוקח יש שעבוד מזמן השטר ופשוט אבל דברי' מ"ש הן אמת וצדק ומ"ש בתשובת רשב"א הבי' הב"י בשטר שכ' בו לכל דאת' וכו' והודיע הקונה לחייב שמכר לו שטר כזה מעתה לא תועיל טענת מחילה ולא טענת פרעון כדעת הראב"ד ולזה דעתו נוטה עכ"ל מזה סתירה לדברי הש"ך דלפי פי' מה תלי' בהודעה רצוי בעינן והל"ל ונתרצה החייב לקונה ומה נ"מ בגלוי אוזן ועוד מדבריו נראה דהודיעו אחרי שכבר לקחו ולפי דעתו צריך להיות בשעת קנין דאז בא מחמת המוכר אלא ברור דמוסב על טענת פרעון דס"ל אם לא הודיעו והוא בירר דפרע למלוה נפטר דמה ה"ל למיעבד וכי יסיק אדעתיה דמכר שטרו ועיין לקמן סי' פ"ו ס"ה ובש"ך ס"ק י"ד ג"כ מבואר דאף בדר"נ א"י למחול מ"מ אם פרע טרם שנתברר לו שחל עליו שעבוד ר"נ פטור ובהכי ניחא ליה לרשב"א מה שהקשינו לעיל בהוציאה גט ואין עמה כתובה דכותבין שובר אולי מכרה כתובתה וה"ל לגמ' להוכיח מילתא דשמואל מהך משנה ולא מברייתא ע"ש ולפמ"ש לרשב"א ניחא דאם לא הודיע הלוקח לבעל והבעל פרע נפטר ולכך כתב רשב"א כיון שהודיעו בעלמא דתו ליכא לטעון לא ידעתי אין לו טענת מחילה ולא טענת פרעון דמגו ליכא לאשמוטי ג"כ לא מצי וא"ש וזה ברור: איברא בגוף הדין הזה אפילו במקום דלא שייך מחילה מ"מ יכול הלוה לומר אני לא ידעתי ממכירה ובתומי ונקיון כפי פרעתי מה ה"ל למיעבד נראה דצ"ע לדינא כי כבר לעיל סי' נ"ד כתבתי בשם הרא"ה דהקשה בהוציאה גט ואין עמה כתובה דלמא זבני ותי' איתא לדשמואל או דמיירי דיש עדים דנשרף ש"מ דלא ס"ל כרשב"א דאל"כ אין מקום לקושי' שלו ועוד נראה דרשב"א גופי' בחדושיו לא ס"ל כן דלשיטה זו קשיא הא דמשנינן במצא שובר וליחוש דלמא זבנ' לכתובתה ומשנינן ש"מ איתא לדשמואל ולא אמרינן הא יש בידו וידה מגו שתכתוב עכשיו שובר מזמן הזה ואם יבא לוקח יטעון הבעל אנכי לא ידעתי מן מכירה זו ומה לעשות ואם יברר הלוקח שידע א"כ בלא"ה ליכא למיחש לקנוני' דהא ידע ממכירה ושתק ובאמת בתו' בחד תי' דהקשו ממ"ג ותי' דליתא בכתוב' והיינו להך פי' דמ"ג איתא בע"כ מזה נלמוד הואיל וא"צ רצוי לא משגחינן בידיעתו ויכול לטעון מקדם פרעתי ומה איכפת לי' להודיע לך מעניני עם אשתי דאל"כ אין כאן מקום לקושי' מ"ג כלל וא"כ אף כאן נימא כך דידע ומ"מ יוציא שובר ולא יוגרע כח שובר בשביל כך אבל לא כן משמע בחדושי רשב"א לגיטין דכתב להדיא הואיל ושתק לא צווח שתיקה כהודאה דמי' ותו לא מצי לבוא בשובר ע"ש. וא"כ קושי' הנ"ל במקומו. ול"ל דאם תכתוב שובר תצטרך לשלם הכל דהא הרשב"א ס"ל כפי מ"ש הב"י אף במוחלת צריכה לשלם הכל ואולי ס"ל ודאי בשטר בידו רק הקנה למוכר באגב דמצי לטעון כן דמהכ"ת יעלה בדעתו דהיה מוכר לאחרים ושטרו בידו או אפי' אין שטר בידו והוא בשהגיע ז"פ יכול ג"כ לטעון מה ה"ל למיעבד הוא טען אבד שטרי וקי"ל כותבין שובר מה לעשות עוד אבל אם אין שטרו בידו והוא תוך זמן פרעון ודאי לא מצי לטעון מה ה"ל למיעבד מי הכריחך לפרוע תוך זמן פרעון וה"ל להמתין אולי יברר ערמתו. וא"כ לק"מ מהך דמצא שובר דרשב"א ס"ל דברייתא איירי ביושבת תחת בעלה כדקתני בזמן שהבעל מודה וכמ"ש באסיפת זקנ' דהך דייק' ליה לגמ' דאיירי בנשואה ולא בגרושה ע"ש. וא"כ עדיין לא הגיע ז"פ ואין כתובה בידה לא מצי לטעון פרעתי וא"ש משא"כ רשב"א בנדון שלו מיירי בהגיע ז"פ או שטרו בידו ובזה י"ל קושיא מה שהקשו לרי"ף וסייעתו דיכול למכור שטר באגב מה משני אביי בשטר כתובה יוצא מתחת ידה מה מהרי דלמה מכרה באגב דאם יוצא מתחת ידה בלא"ה יכול הבעל לטעון פרעתי כי מה ה"ל לאסיק אדעתא כלל ואין כאן ריעותא. ואמת כי אין זה כ"כ הוכח' כי יש לדחות דאולי יברר הלוקח שנודע לבעל אחר מכירת כתובה זמן מה ומכל מקום א"י ליקח עכשיו שובר דהא כבר נתוודע לו מהמכירה ולא ה"ל לפרוע אבל שובר מקדם כשר דמה ה"ל לצווח כיון שכבר נד ולד וכבר נמכר והרשב"א לא אמרו אלא במ"ג דנעשה הכל בעת מכירה ואז ה"ל לצווח ולבטל המכירה אבל מ"מ נראה לדינא הנכון כמ"ש כי בלא"ה מבואר דרא"ה חולק וג"כ לא מצאנו בשארי מחברים מזה ולכן מסתבר כפמ"ש לחלק ודוק: