אורים ותומים, תומים · סימן ס״ו, מ״ו

וישראל שמכר לכותי וכו' הש"ך ס"ק פ"ג צידד לומר דאף דמכירת שטרות דרבנן מ"מ יכול למכור לגוי דכל מה דתקון כעין דאורייתא תקנו ונכון הוא בסתימת דברי רבינו המחבר דודאי נמשך אחרי הרמב"ם וסייעתו רוב פוסקים דמכירת שטרות דרבנן וכמש"ל סעיף א' ע"ש ומ"מ פסק כן כאן אך יש להבין למה לקמן בסי' קכ"ו בדין מ"ג הביא דעת ר"ת וסייעתו דאם ישראל המחהו לגוי לא קנה במעמד ג' דתקנת חכמים לא היה רק על ישראל ולא על גוי ומ"ש הך תקנ' מהך תקנתא נימא דלא פלוג והשוו חז"ל תקנתם ואמת כי ראיתי בתולדות אדם לרשב"א סי' ל"ט משמע דס"ל אע"ג דגבי מ"ג לא תקנו בגוי במכירת שטר תקנו בגוי ע"ש אבל מ"מ טעמא בעי דמ"ש ובפרט דלא מצאנו לו ראיה מש"ס ואולי ס"ל דגבי מעמד ג' לא תקנו חכמים רק שימכור שעבוד גוף כי שעבוד נכסי' בע"פ לא שייך המחאה רק הוא שעבוד גוף ולא תקנו בגוי שיהיה ישראל משעבד גופו לגוי וח"ו כי ירש שפחה גבירתה אבל במכירת שטר דכל הקנין הוא רק שעבוד נכסי' וזה יתכן אף בגוי דמ"ש דמשעבד נכסי לישראל או לגוי או דבמכירת שטר יכול לכתוב בשטר קני לך איהו וכו' וא"צ להזכיר שם גוי רק מי שמוציא השטר גובה בו כדלעיל סימן נ' ממך ואפי' מר"ג ע"ש א"כ הכל בכלל ותקנת חכמים הי' כוללת אבל במ"ג א"א בדרך כלל רק פרטי ולנוכח תן לפלוני גוי לא תקנו חז"ל תקנתם על גוי וצ"ע: