אורים ותומים, תומים · סימן ס״ו, מ״ב

לעצמו יכול למחול וכתב הש"ך בס"ק פ' דאם מחל הקטן יכול למחול וא"צ לשלם כשהגדיל ובאמת הך דינא צריך ישוב דלפי מה דכתב הש"ך בעצמו לקמן בס"ק ק"ט דלשיט' רוב מחברי' דס"ל למאן דד"ג חייב לשלם כל דמי השטר הוא הדין למאן דלא דן ד"ג דמחויב לשלם עכ"פ הדמי' שקיבל על הזבינא דזהו משורת הדין ולא מתורת מזיק ולפ"ז אף קטן שמחל נהי מתורת מזיק פטור מ"מ הדמים שקיבל מורישו אם הוא מוחל הא מתחייב בממון מתורת דמי' פשיטא דחייב לשלם. ובזו א"ש דברי התו' בב"ב דף קמ"ז ע"ב ד"ה המוכר דהקשו לשיטת האומרים דצריך לשלם כל דמי שטר מה הרווח' ברת' דקריבת' דר"נ וכו' ותי' דקטנה היתה וכו' וכתבו עוד קשה לי איך השיאה ר"נ עצה למחול הא איסור מיהא איכא ותי' כיון שלא היה מפסידי' כלל שהיה מחזיר להם מה שנתנו בה שרי וקשה בממ"נ אי ס"ל לתו' כדעת הרא"ש בפ"ק דב"מ דקטנה מותר להשיאה עצה ולית בי' משום דיני דגרמי דאסור מה קושי' נימא לכ"ע לכל השיטות דהיתה קטנה ואי דס"ל דלא כרא"ש דאף לקטנה אין להשיא עצה במקום שמזקת לאחרים א"כ עדיין קשה מה דתי' התו' דקטנה היתה דעדיין קשה איך השיא עצה ואי דעכ"פ תחזיר מה שנתנו הא קטנה לא תשלם כלום ופגיעתה רעה תנן ומי יכריח אותה לשלם דבר אבל לפמ"ש ניחא דלהך שיטה דמשלמת כל דמי שטר א"כ דמי' שקיבל חייב בלי ד"ג. וזהו אף קטן חייב לשלם וא"כ לאותה שיטה שפיר מתוקמ' בקטנה ומ"מ מותר להשיא עצה דהך דמי' שקיבלה אמה מחוייב' לשלם תמיד אפילו היא קטנה וליכא כאן פסידא כלל וא"ש ועיין מש"ל עוד פי' אחר בתו' בדרך פלפול אבל דברים בעצמותן מורי' בתו' כמ"ש והא דכתבו התו' בסוף קושית' מהך דמצא שובר וכו' דאם אמרינן דאתיא כמאן דלא דאין ד"ג א"ש אך אין להביא ראיה כלל אין להקשות הא ראיה יש מ"מ דודאי דמי זבינא צריך להחזיר א"כ מ"מ יש טריפה שלא כדין כקושי' התו' וכמש"ל בפי' קושי' או כפי' מהרש"א או כפי מ"ש בפי' י"ל דכוונתו דמהך אין ראיה דיש לדחות דאולי אין הסברא כ"כ מוחלט דלמאן דלא דאין ד"ג משלם דמי' שקיבל ובהכי ניחא דכתבו דא"כ אין ראיה וקשה באמת אי אין ראיה מה להם כל חדדה הזו נימא דאתיא דלא כר"מ ואין כאן קושי' אלא דבאמת ס"ל לסברא הך דלעיל אך עיין לקמן מ"ש בזה ביותר אמת וביאור וחדא מכלל חברת' אתמר מ"ש הש"ך בס"ק פ"ב בשם ש"ג שמותר להשיא עצה למחול כשמגיע ליורש תועלת ממנו ובלבד שלא יהיה היועץ מעורכי דייני' והש"ך הסכים עמו יש בזה מקום ישוב דלדעת הרא"ש בפ"ק דב"מ אסור כי אם בקטנה כמ"ש שם להדיא אבל בגדולה לדעת האומרים דאין משלם רק דמי' שקיבל אסור דגורם להפסיד לחבירו וגרמי אסור ולדעת התו' בב"ב כפי מ"ש נראה דאם המוחל משלם מה שנתן אעפ"י דמפסיד הנשאר מותר להשיא עצה אבל בקטן לדעת האומרים דאין משלם והוי פגיעתו רעה אסור לייעץ וא"כ הדבר צ"ע ותמיהני מהש"ך איך העלים עין מהרא"ש ותוס' מבלי זכר להם וגריר בתר דעת ש"ג: