אורים ותומים, תומים · סימן ס״ו, מ״ג

הקטע במלואו, בנוסח המקורי.

יכול למחול ויש לי מקום עיון לפי' ר"ת דס"ל מכירת שטרות תורה והא דיכול למחול ביארו הפוסקים וביחוד הרא"ש בפ' הכותב דתרי שעבודי' יש שעבוד הגוף מלוה למלוה וזה א"י למכור ושעבוד נכסי' וזהו הנמכר ללוקח ולכך במוחל דפקע שעבוד הגוף אף שעבוד נכסים נפקע. וצ"ל לפיר"ת א"כ במת לוה ונפלו נכסי' קמי יורשי' דהא פקע שעבוד גוף באיזה אופן יחול שעבוד נכסי' וצ"ל דאף במת לוה כשיורש זוכה בנכסי' אף הוא משתעבד כמו לוה בעצמו ועליו מוטל לפרוע כמו אביו הלוה. ולפ"ז בכה"ג דראובן חייב ללאה אשתו ולאה אשתו מכרה שטרה ללוי ומתו ראובן ואשתו וא"כ שמעון בנם יורש לראובן הלוה ולאמו לאה המלוה והרי הוא במקום לוה ומלוה וא"כ איך כאן שעבוד הגוף באפשרות כלל דהוא הלוה והוא המלוה וכי משתעבד בעצמו מיני' ובי' וא"כ דפקע שעבוד גוף פשיטא דפקע שעבוד נכסי' והרי החוב נתבטל א"כ מה צריך למחילה עד דאמר ר"נ ליכא דליתיב עצה ולבסוף נצער דה"ל עורכי דיינים הא ממילא השטר פקע והרי הוא כחרס וא"א לב"ד להזדקק בו כלל ואם אמרינן הואיל מתחיל' נעשו ערבים בעד שעבוד הגוף אף דלאח"כ לא נשאר שעבוד הגוף שעבוד נכסים הוא במקומו דא"כ אף במוחל הדין כן כיון דמתחילה היה שעבוד גוף ונכסי' אף דפקע שעבוד גוף שעבוד נכסי' ישאר. ובאמת לר"ת ל"ק די"ל דס"ל באמת כן לדינא ומוקי ליה הך עובדא דר"נ וקריבת' דהיה אביה עדיין חי כרבים מהמפורשים וא"כ עדיין שעבודו של אביה לה לברת' יורשת כתוב' אמה קיים אבל על הריטב"א קשה דס"ל מכירה תורה ומ"מ ס"ל דלא מצי יורש למחול לעצמו קושי' הנ"ל במקומו. שוב עיינתי בריטב"א לקדושין והרגיש בגר שמת ושטרותיו מכורי' יהיו בטלים דהא שעבוד הגוף מהמלוה על לוה פקע ותי' דבאמת דה"ל כאומר בשעת הלואה דאף ללוקח דאתא מחמתו המוכר משתעבד בשעבוד הגוף אך הוא כל זמן דלא מחל ללוה אבל אם ימחול יפקע שעבודו וא"כ ל"ק ממ"ש דהא אף ללוקח משועבד בשעבוד גוף כל זמן שיורש אין מוחל כמו בגר אלא שדבריו ביותר צ"ע א"כ מה צורך ר"ת לישני שעבודי' נימא דה"ל כאלו התנה אם ימחול יהיה חוב מחול. וביותר כתב הרא"ש להדיא בפ' הכותב דלא משתעבד עצמו בשעבוד גוף לשנים לפיר"ת וגם לשיטת הראב"ד דכתב באומר לך ולכל דאתא מחמתך משתעבד וא"י למחול למה ה"ל כאלו התנה כ"ז שלא ימחול ולכן הדברים צ"ע. וגם דינו של ריטב"א לא קאי להלכה לקמן בסעיף ל"ז דפוסק בעה"ת דלא כוותי' וא"כ הנ"ל צ"ע קצת וצ"ע בר"ן בפ' הכותב כי כתב במת לוה לחלק וג"כ אין מובן לי:
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881, Vol 1

על המקור הזה

הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, תומים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.