אורים ותומים, תומים · סימן ס״ו, ל״ג

חוזר וגובה ממנו לוקח פי' כל מפורשים מן המוכר אבל הלוה נפטר והרב הב"ח יצא לדון בדבר חדש דאם בב"ד נפסק שהלוה ישלם ללוקח תו חל שעבודו של לוקח על הלוה לגמרי בכח פסק ב"ד ותו לא מצי המוכר למחול ואם כן אם פרע שוב למוכר חייב לשלם שנית ללוקח. והרב הש"ך דחה דברו בשני ידים ואמת כי מ"ש הב"ח לדמותו להך דר"נ דא"י למחול לא דמי כלל כי מה ענין דר"נ להך נדון דאין לו ללוקח זכות רק מכח מכירה ומה יוסיף בקנינו פס"ד אמנם נראה כי הראב"ד ז"ל סבירא ליה כמ"ש הב"ח דבעה"ת שער נ"א ח"ד ד"ה כתב בשם ראב"ד דכל כמה דלא כתב זיל דון ואפיק לנפשך אעפ"י דכתב ליה קני לך וכו' לא מצי לתבוע ללוה ואחד מהראי' שלו מהא דאמרינן אי פקח הוא מקרקש לי' בזוזי וכתב ליה שטרא בשמיה ש"מ דלא יכול לתבוע ע"ש והקשה הגי"ת דהא שם טעמא אחריני כדי שלא יהיה יוכל המוכר למחול כמבואר בגמרא והניח בצ"ע אמנם נראה דהיה כוונתו לקושי' הש"ך דהקשה לשיטת הב"ח למה ליה לקרקש בזוזי יתבענו בב"ד ויפסקו ב"ד שמחויב לשלם לו ותו לא מצי למחול ולכך הוכיח דיכול הלוה לומר לאו בע"ד דידי אתה ואם כן אף דיתבענו בב"ד לא יפסקו הב"ד כלום כי יכול לדחותו ודינו מוכרח וברור דנתכוון לדינו של הב"ח ואין מקום לתמיהת הגי"ת: ואין להקשות לפי זה הא דאמרינן בהחובל דלכך פגיעתה רעה דאם תזבין כתוב' לנחבל כל לגבי בעל ודאי מחל' וכו' יפסקו הב"ד שישלם הבעל להנחבל ותו לא מצי למחול די"ל בכתוב' שאני חדא דאין הפסק בהחלט דאם תמות הרי אין כאן חיוב לבעל ועוד כתבתי לקמן דבכה"ג דחל שעבוד הגוף דבעל לגבי הלוקח ה"ל כמשהה בלי כתובה ולכן מצאנו להרב הב"ח חבר אך עם כל זה נר' לדינא כש"ך הואיל ולא נמצא בשארי פוסקים: