אורים ותומים, תומים · סימן ס״ו, ל׳

חוזר הלוקח עליו פי' הסמ"ע היינו בהניח אביו נכסי' אבל אם אין כאן נכסי' מאביו במה יתחייב לשלם והש"ך השיג דמ"מ חייב לשלם דהוא המזיק ומתחייב מדיני דגרמי והאריך בזה לקמן סי' פ"ו ובאמת הש"ך סותר דעת עצמו דלעיל סי' מ"ז דעתו דאם אין מקום ללוקח לגבות מהמוכר אין נאמן המוכר דפרוע ואין עליו חיוב שבועה כלל כי מה טיבו של שבועה זו הא אף במודה לא יועילו דבריו א"כ אי איירי כאן שמת מוכר ולא הניח נכסי' א"כ אין כאן חיוב שבועה כלל דאף דיודה היורש דפרוע הוא ואביו נפרע לא משגיחין בי': אלא אף דלא בריר לן דעת הש"ך לעיל בסי' מ"ז כמש"ל ע"ש מ"מ כאן דבריו בלתי מובנים דלגבי היורש ודאי דלא נקרא גרמי רק מניעת טובה ככובש עדותו כי מה לו בעסקי אביו כיון שלא ירש כלל מאביו ועוד הא אלו אמר יודע אני דפרע הלוה לאבי ובמעמדי היה ודאי דיורש פטור כי מה איכפת ליה וכי יאמר שקר ולשלם א"צ כיון דלא ירש כלל ובשביל שאין רוצה לישבע ישלם אף הוא יהיה פקח ויאמר אמת כדברי הלוה דפרע ולכן אין בדבריו הללו ממש והעיקר כמ"ש הסמ"ע דחייב לשלם מנכסי אביו כמש"ל לא מטעם גרמי רק אנן אמרינן הואיל ואין נשבע מסתמא האמת כמ"ש הלוה ונפרע ואף הוא חייב לשלם ללוקח וכנ"ל ולכן אפשר אם הלוה טוען דפרע ליורש גופי' והיורש אין רוצה לישבע בזו צדקו דברי הש"ך דאנן אמרינן מסתמא כיון שאינך רוצה לישבע האמת אתו וא"כ עליך לשלם כיון שקבלת פרעון וחזקת שעבודו. ולולי דלא מצאתי מבואר כן הייתי מחליט בדעת אם לא הניח המוכר נכסים דאין על היורש שבועה כלל והרי הוא כשר להעיד דלא פקד לו אביו ואין יודע דפרוע הוא כי הא אין נוגע כלל בשום אופן ומה נ"מ אם באמת פרוע או לא פרוע הלא אין כאן נכסי' משל אביו שיפרע א"כ מה צד נגיעה יש לו והרי הוא כמו שאר עד המעיד ויכול להעיד כן ועד המעיד א"צ שבועה כלל וזה פשוט לדעתי רק הואיל ולא נזכר כן במחברים אולי י"ל הואיל וגוף שעבוד הלוה נשאר לו דבשביל כך יכול למחול ה"ל כבע"ד ואינו מעיד דבאמת שעבודו קיים וצ"ע ועכ"פ הדין של סמ"ע אמת: