אורים ותומים, תומים · סימן ס״ו, כ״ט

ואם אין רוצה לישבע וכו' כתב הב"י וד"מ וסמ"ע ה"מ כשאומר פרוע הוא אבל אם המוכר אומר עיינתי בחשבוני ולא פש גבי' מידי אם אין מבורר בעדים לא מהימן ע"כ והש"ך בס"ק נ"ב הרבה להשיג דהא יש לו מגו דמחיל והקשה על בעה"ת דבשער נ"א ח"ד ד"ב כתב דאי לא אתברר ע"י עדים דטעה לאו כל כמיניה וכתב כמ"ש בשער כ"ח ואלו שם גופא פסק כרמב"ן בשיטת הרי"ף במקום דיש לו מגו דפרעתי נאמן טעיתי והדברים סותרים וגם על הנ"ל הקשה דאף לשיטת התו' וסייעתו דס"ל בעובד' דגינאי אפילו אית ליה מגו א"נ דטעה היינו התם הודה הלוה שחייב וחזקה דאין אדם מודה להתחייב אלא שמדקדק היטב משא"כ כאן מה מעשה עשה והרי לא הודה על עצמו בכלום וכן הרי"ף הביא הרבה רבוות' דפי' חזר ומחלו מחול בכה"ג דאמר טעיתי ע"ש. ומה שהקשה על בעה"ת לא הבנתי וכי שם אחר הדלת זכרון דברי בעה"ת שכתב הוא גופיה לעיל אשר דעתו בשער נ"א ח"ח דין ג' דכי מהימן מלוה לומר פרוע היינו בשטר שאין בו נאמנות אבל ביש בו נאמנות לא מהימן וכבר כתבנו לעיל כי דעתו כדעת הראב"ד אשר הביא בשער הנ"ל ח"ב ד"ב דחזקה דלא נפרע דהוי רשע וגנב והוי מגו במקום חזקה כמש"ל וכן י"ל דס"ל כדעת התו' והרא"ש דעושה קנוני' לתבוע את שלו אח"כ מיד המלוה משא"כ במחל לו והוא גופי' הביא בריש ח"ב תי' זה בשם הרז"ה וא"כ אף כאן לא מבעיא בשטר שיש בו נאמנות דלא מצי אמר טעיתי דהא ל"ל מגו כלל פרעתי דפרוע א"נ ומחיל' לא ביקש למחול כדי שיהי' יכול אח"כ לתבוע את שלו מיד הלוה וכמ"ש בדעת התו' ורא"ש אלא אפי' אין בו נאמנות הא על טעות א"צ לישבע ואי אמרינן במגו דפרוע זהו אינו עושה דלא משוי' נפשי רשע וגנב דמכר בשאט נפש דבר פרוע וכמ"ש ראב"ד ולכך אמר טעיתי ולק"מ בדברי בעה"ת כי לשיטתו אזיל אמנם לדידן קשה דס"ל דבכה"ג הוי מגו ולכן נראה דצריך להבין מה זה דקאמר עיינתי בחשביני אי אומר דמתחיל' היה שטר נכתב כהוגן והיה חייב לו ואח"כ נפרע והוא רואה בחשבון שנפרע הוא הטענה שאומר פרוע הוא ואין זה בגדר טעיתי דהא אמרינן דאם אמר דפרוע הוא אפילו מקדם נאמן. והיינו הך מ"ש דאומר סתם פרוע הוא או שנתן טעם למה פרוע רק כל הענין כך כי אמר שהשטר נכתב בטעות מהלוה כי הם חשבו ועלה בחשבון שלוה חייב לו וע"ז עשה לו שטר ועכשיו נתברר שטעה בחשבון ומעולם לא הי' חייב לו והשטר בטעות ובטל מעיקרא וע"ז שפיר כתבו כיון דלקמן בסי' קכ"ו סי"ג הכריע רמ"א כדעת תו' ורא"ש דאין יכול לומר טעות במגו דאנן סהדי דמדקדק בעת הודאה ואם אמרו כך בהודאה גרידא בע"פ מה יאמרו בשטר דזהו לכ"ע חזקה דאין כותב הלוה שטר ע"ע אם לא שמדקדק היטב ומעיין בחשבונו ולדעתי בזה לכ"ע א"נ במגו דהוי וודאי מגו במקום חזקה אלימתא ולכן העלו הפוסקים הנ"ל דאין נאמן אף דיש לו מגו ולכן אין מדברי הרי"ף ראי' מ"ש בשם רבוותא כי הם מיירי לאחר עשיית שטר ואין כאן מעשה רבוותא ויכול לומר עיינתי אבל לומר כי השטר נכתב בטעות אף הרי"ף אפשר מודה ומכ"ש לדידן ולק"מ: