אורים ותומים, תומים · סימן ס״ו, כ״ה

וי"א שגם לענין קנייתו א"נ היא דעת רבים מחברים דסבירא להו הא דאמר רבא א"צ להביא ראיה היינו למ"ד אותיות נקני' במסירה אבל לפי דקי"ל דבעינן כומ"ס עליו הראיה ומקשים אם כן מה פריך אביי לרבא מהא דתנא א' מהאחין ששט"ח יוצא מתחת ידו עליו להביא ראיה מאי לאו ה"ה לאחריני וכן לא"ד מייתי רבא ראי' טעמא דאחי' הא אחריני א"צ להביא ראיה דילמא הך ברייתא רבנן היא דסבירא ליה בעינן כומ"ס ואם כן פשיטא דצריך ראיה והא לא נחלקו אביי ורבא רק למ"ד דבמסירה לחוד נקנה. וצ"ע לכאורה אמנם נראה ברור דהעיקר כמ"ש רמ"א בתשובה סי' כ"ב דשותפים שיש להם שטרו' דבשותפים א"צ כומ"ס ונקני' במסירה לחוד הואיל וא"צ הרשאה ע"ש ואם כן כאן שהשטר בשותפות בתפיסת הבית מאביהם לכ"ע א"צ רק מסירה ומכל מקום קתני עליו הראיה ש"מ אף דשטר נקנית במסירה כרבי מכל מקום עליו הראי' וכן לא"ד דייק רבא כך טעמא דאחים דשמטי הא אחרים דומי' דאחי' במה דנקני' במסירה לחוד כגון שטרות הנזכרים לעיל בסעיף א' בעי ראיה וא"ש ובזה יש ליישב דברי הרמב"ם כמש"ל בס"ק כ' אך שם אין אנו צריכי' לזה אבל כאן הוא מוכרח וראי' ברורה לדברי רמ"א ודלא כרשד"ם הובא בש"ך ס"ק י"ח דסבירא ליה אף שותפי' צריכי' כומ"ס ודוק ולשיטת הרמב"ם ל"ק מה מייתי ראי' דילמא באחי' דא"צ רק מסירה הוא בכה"ג באחריני נאמן משא"כ במקום דצריך כומ"ס דמכל מקום ראי' לאביי דסבירא ליה אותיות נקני' רק במסירה ומכל מקום צריך ראי' ודוק: