אורים ותומים, תומים · סימן ס״ו, כ״ד

הקטע במלואו, בנוסח המקורי.

שלא מכר וכו' פשוטן של הדברים כמ"ש המ"מ וממש רוב מחברים דאם הוא טוען אמת דפרע לי אבל לא מכרתי לך ישבע היסת דהא איכא דררא דממון ופשיטא דיש היסת. אמנם הב"י ביקש לחדש דין אחר כמ"ש הרמ"א בתשובה סי' נ"ה אות ב' דהיכי דלוי תובע לשמעון ב"ח ושמעון אומר דפרע והשטר שביד ראובן מאתנו נפל צריך שמעון לישבע היסת דהוי כשטר שנמצא ביד אחר ולא הבנתי דשטר שנמצא ביד אחר היינו שאין יודע האחר מה טיבו וכמ"ש הכ"מ להדיא ברמב"ם פרק ט"ז מהל' הלואה אבל כאן שכל אחד אומר שלי הוא ובין לדברי זה ובין לדברי זה השטר בחזקת אינו פרוע למה יהיה שמעון נאמן בהיסת נגד שט"ח וכן מצאתי בס' תפארת שמואל למהרש"ק שהרגיש בזה: ובאמת לא ידעתי למה לא פירשו בפשוט דמוסב אלעיל דקאמר דראובן נאמן נגד לוי וגובה בו אם ירצה שמעון לפרוע לו ואם טען לוי אתה אומר לא מכרתי ונתתי לך ואתה מחזיק בשטרי על חנם צריך לישבע היסת ראובן ונפטר מלוי והך נשבע היסת על ראובן קאי וזהו אמת לדינא:
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881, Vol 1

על המקור הזה

הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, תומים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.