אורים ותומים, תומים · סימן ס״ו, כ״א

ואם יש ראי' שמכר כו' הקשה גי"ת דהא מיירי דמודה דמכרו ואם כן הודאת בעל דין כמאה עדים דמי וישלם ותי' הש"ך דאם יש עדים שמכר אין נאמן דפרוע הוא רק במגו דמחל אם כן צריך לשלם כל דמי שטר כמו במחילה משא"כ בליכא עדים נאמן דנפרע קודם שמכר במגו דהיה אומר דלא מכר כלל ואין משלם רק דמי' שקיבל עכ"ל ודבריו דחוקים בכי' המ"מ דעיקר חסר בדבריו כמ"ש הש"ך בעצמו בס"ק ל"ב דדברי המ"מ סתומים בזה כמה ישלם ועוד לפי שכתבתי כמה פעמים הא יש לו מגו דעושה שובר בעדים בלי זמן ואם כן אף ביש עדים דמכר יהיה נאמן דנפרע מקדם במגו דהיה עושה שובר בלי זמן ועכצ"ל דחזקה דלא מכר דבר הפרוע ולכך לא מהני מגו דהוי מגו במקום עדים ואם כן אף מגו דלא מכר לא מהני ולכן נראה דיש להבין למה באין רוצה לישבע ישלם הלא אין זה גרמי רק מניעת טובה ומ"ש זה מכובש עדו' דמ"מ פטור מדיני אדם ואף זהו בכלל הלא אין זה גרמי כלל ועכצ"ל הואיל והלוה צועק פרעתי והלה אין רוצה לישבע אמרינן מסתמא האמת כן דפרע ולכך נמנע לישבע ואלו האמת דלא פרע מהכ"ת לא ישבע לברר שלא פעל עול ומכר לחבירו חספא דבר פרוע ולכך חייב לשלם (וא"ל הלוקח תובעו השבע לי שלא קבלת פרעון מן הלוה והרי זה טענת ברי עפ"י הלוה כנודע ואם לא ישבע חייב לשלם ככל שבועות דא"כ אין לו אלא היסת ושבועות משנה מה בעי הכא ועוד הלוה נוגע) הא אלו נודע האמת דלא פרע ומ"מ אין רוצה לישבע לא מחייב כלום דלא הוה רק ככובש עדותו כהנ"ל ואם כן א"ש באין לו עדים שמכר אם כן יש לו מגו דלא נפרע במגו דאמר דלא מכר כלל ואם כן דנתברר במגו כן אף דלא נשבע ומפסיד לוקח אין לחייבו ממון בשביל כך כמ"ש דהוי ככובש עדותו וא"ש. ול"ל דלכך לא הוי ככובש עדותו משום דהוי כמקח טעות דאנן סהדי מתחיל' כשלקחו היה אדעת' כשיצטרך לישבע שישבע דאל"כ הניח מעותיו על קרן צבי דתמיד יטעון הלוה השבע לי והוא ימאן ויפסיד ואין לך מקח טעות מזה דא"כ אין עליו חיוב רק הדמים שקיבל כמו בשאר מקח טעות ובמ"מ וכן כתב הש"ג בשם ריא"ז להדיא באין רוצה לישבע דמשלם הכל ועוד בנותן מאי איכא למימר ומשמע' הש"ע דמיירי הן במכר והן בטתן אלא וודאי דאמרינן מסתמא פרוע הוא ועכשיו לאחר מכירה נפרע דבחזקת אינו פרוע מתחלתו כמ"ש הריא"ז אלא בגוף הדבר דיש לו מגו דלא מכר הן כפי מ"ש הש"ך והן כפי מ"ש לא הבנתי כלל דהא אם אמר דלא מכר יצטרך לישבע היסת נגד ראובן הלוקח כמבואר לך סס"ז ומה מגו איכא ואי דגם עכשיו בטענתו נשבע כדרך המגו בכל הש"ס דצריך לישבע כמו שהיה נשבע בטענה ההוא בעצמו הרי זה לא רצה לישבע ואם נשבע תו א"צ לדבר ודוחק לומר שבועת המשנה אין רוצה לישבע אבל שבועת היסת רוצה לישבע ואם כן מהימן במגו ומ"מ מפסיד ללוקח דאין הלוה פורע עד שיעשה שבועת משנה דזה דוחק לפרש דלא רצה לישבע כלל משמע ומכ"ש לפמ"ש דלכך חייב דמחזיקינין דבאמת נפרע והרי נשבע דלא נפרע ולכן יותר טוב לומר דלאו דווקא וחדא מיני' נקט וה"ה במודה בע"ד דהוי כעדים כמ"ש הש"ך באמת לחד תי':