אורים ותומים, תומים · סימן ס״ו, י״ט

אינו צריך עדי' לענין קנייתו המ"מ כתב דדוחק ליתן טעם לחלק למה נאמן נגד המלוה ולא נגד הלוה ולפמש"ל דיכול לתפוס הכי ולומר דלדידי שוה כמו כל החוב אם כן לגבי התובע הוי מסירתו טענה ונר' דסבירא ליה לרמב"ם דזהו מילתא דל"ש שיטעון כן כומ"ס היה לי ואבד או באגב דכה"ג קלא אית ליה והלוקח נזהר בראי' שלו ובפרט הא לגבי הלוה לא מהימן ומצ"ל לאו בע"ד דידי את דא"כ וודאי נזהר בראי' שלו דאולי ידחוהו הלוה ולא מכניס נפשו בספק וגם אגב הא יוכל לברר בקנין הקרקע שהקנה לו כמ"ש הראב"ד בבעה"ת ע"ש רק אי טען מכל מקום הרי טענתו עענה אבל שיהיה נאמן בטענה אחרת במגו דהיה ליה שטר כומ"ס או קנין אגב לא אמרינן דה"ל מגו דלא שכיח כלל ומגו דל"ש לא אמרינן ובהכי מיושב מה שקשה לשיט' זו מהך סבת' דסוף פז"ב דהימנ' ר"נ במגו דקלתא ולחד לישנא לא הימנ' משום דאתחזק בב"ד ולא הימנ' במגו דלקוח בידי בכומ"ס ואגב ואבד כמו דאמר רבא התם כמאן כמ"ד אותיות במסירה וכו' דזהו הוי מגו דל"ש ולא טענינן משא"כ למ"ד במסירה דאף לגבי הלוה נאמן שכיח משא"כ בזו דלא מהימן לגבי לוה לא שכיח דמהיכי תיתי לא יהיה נזהר בראי' הא מצי הלוה לטעון לאו בעל דברים דידי את וגם מהך סבת' דמלוגי דשטרא בפ' הכותב לק"מ דהא אית ליה מגו דלקוח דהוי מגו דל"ש: