אורים ותומים, תומים · סימן ס״ו, ט״ז

המקנה כו' זהו נלמוד מהא דאמרינן דאם קדם המוכר וכתב לו השטר כיון שזכה בשדה נקני' לו השטר בכ"מ שהוא ודייק הגמרא מיניה דא"צ כומ"ס ומשני אגב שאני ומזה למדו דקנין אגב מועיל במקום כומ"ס והנה מזה יליף הרשב"א בחדושיו לקדושין וכן בתשובה כמש"ל בסימן נ"ה בתומים ס"ק כ' דאם צוה לכתוב שט"ח שחייב לשמעון מנה ואמר יהיה בידכם או בידי עד שאתרצה ליתנו לו ואח"כ נתרצה בעי כומ"ס דלא הוי מתחילה שטר של מקנה ע"ש והוכיח דאלו יש הבדל בין שטר שנעשה על שמעון או שיש לו על אחר לא הוי הגמרא מקשה מידי להוכיח דאגב מועיל כמו כומ"ס אלא דס"ל לגמרא דאין חילוק והא דפרכינן בריש דב"מ כי נמלך מה הוי הא עבחז"ל אף דצריך כומ"ס ומי יתן די"ל דס"ד דלא בעי מטי לידו דיד עדים הוי יד מלוה וכאלו בא לידו אף כומ"ס אין צריך: ולפ"ז קשה להמחבר והרמ"א דקיימו וקבלו להלכה דין זה דלא כתו' ורא"ש דבאמת יש הבדל ודווקא בכה"ג מהני אגב א"כ ה"ל להביאו דין זה להלכה דאם כתבו עדים שטר ע"ת שאם יתרצה ליתן לו שצריך אח"כ כומ"ס ודבר זו לא נראה ולא נשמע בכל הש"ע ועיין לעיל סי' נ"ה ס"ק ב' דהבאתי כמה דוכתי דמבואר ההיפוך דא"צ כומ"ס. ולכן נראה דס"ל לא כמ"ש הרשב"א דהפי' אם קדמו וכתבו שטר למוכר הוא השטר ממוכר ללוקח על שדה זו הנמכרת דכבר הקשו איך אפשר הא ה"ל מוקדם ובאקנייתא א"א ותחת ידי עדים כבר הקשה הרשב"א בחדושיו דקנה השטר בכ"מ שהוא לא משמע כן ולכן ס"ל הפירוש כמ"ש ריטב"א לקדושין דיש למוכר שטר ממוכר שלו על שדה והוא מכרה לאחר כיון שהחזיק הלוקח בשדה זכה בשטר שיש לו למוכר ממוכר שלו וא"כ הוי שפיר בשטר דעלמא ויפה דייק הגמרא דשטר נקנה בכומ"ס דהא שטר זה מעולם לא נכתב על שם לוקח זה ונקנה באגב ומשני אגב שאני. ובהכי ניחא הא דהשמיט המחבר הך דינא דאם קדם מוכר ונכתב לו שטר והרמב"ם הביאו בפ"ו מהל' מכירה והש"ע לא הביאו בשום דוכתין משום דס"ל הפי' כריטב"א וא"כ הרי זה כשארי שטרות ומה צורך בו להודיעני דנקנה באגב דהיא היא מ"ש בכל שטר' אבל באמת באותו שטר שנכתב על שם לוקח א"צ לכומ"ס כלל ולכך לא הובא דין זה בש"ע כלל וא"ש והרמב"ם דמפרש דלא כריטב"א לשיטתו דס"ל בשטר מכר כותבין למוכר שטר אחר בלי קנין כמש"ל בסימן ס"ה באריכות ולק"מ ודוק: