אורים ותומים, תומים · סימן ס״ו, ט״ו

האי מסירה וכו' הש"כ בס"ק כ"ב דעתו להכריע נגד פסקי תו' והרא"ש והטור ומחבר כי אם כרמב"ן ונ"י דמסירה גרוע כמו בספינה מהני בשטרות ואין דבריו מוכרחים לדחות כל הני רבוות' ובפרט כי הנראה בבעה"ת שער נ"א ח"ג דין ד' אף הרמב"ן לדינא ביטל דבריו מפני דברי התו' דהא הכריע למול הראב"ד דלא מהני ק"ס במקום מסירה וכתב להדיא שצריך הגבהה בשליפי זוטרא וברברבי משיכה ע"ש ונמשך אחרי דבר שמקובל בו ע"ש ואם הרמב"ן בעצמו ביטל דבריו איך יכריע הוא כנגדם ובאמת במחילה מכבוד הש"ך שסותר דברי עצמו דהוא הכריע לעיל ג"כ דבשום שטר אין מועיל חליפין דלא כראב"ד וכאן מכריע דקנין גרוע כמו מסירה מהני והא כל מה שהרמב"ן חוכך בראב"ד הוא דצריך מסירה נוסף על קנין משיכה והגבהה: ואם כדבריו ודאי נראי' הדברים כראב"ד: ועוד הוא לקמן בס"ק כ"ד הכריע כרא"ש דשטר אין נקנה באגב ולדבריו צ"ל הא דפרכינן בגמרא כמש"ל בשם התו' דאם אגב דהוא קנין גרוע מועיל מהדין דמסירה דהוא קנין חשוב דיועיל ואלו הפי' כרמב"ן דמסירה הוא בלי משיכה והגבהה כלל מה חשיבתו הוא דבר שאין מועיל קנינו ממש בשום דוכתין ופשיטא דזה גרע מאגב ולכן דבריו סותרים זא"ז. איברא בהא דכתבו התו' והרא"ש והטור ומחבר א"נ אפילו לא בעי וכו' ג"כ יש להקשות איך ס"ד לתו' דלא בעי רק דעת אחרת מקנה א"כ למה עדיף זה מסירה דהוא רק משיכה או הגבהה מקנין א"ק שהוא קנין הנאמר בתורה כמו משיכה ואדרבא לפי דקי"ל כר"י ד"ת מעות קונות אין משיכה כלל קונה מד"ת ואגב קנין תורה א"כ מהכ"ת לומר דמסירה עדיף מאגב הא גם באגב ד"ת מקנה כמו במשיכה והרא"ש ביאר להדיא דמסירה קנין חשוב הוא מן אגב ובאמת הרמב"ן כמ"ש בשמו בבעה"ת הזכיר להדיא דבעי מסירה מיד ליד בכל אופן וכן נראה מדברי הריטב"א לקידושין דף כ"ה ע"ש ולולי דמסתפינא הייתי אומר דודאי שני תי' בתו' צריכין דודאי יש להבין למה אגב לא בעינן מסירה ליד ליד ואלו הגבהה ומשיכה יצטרך מיד ליד מה אולמא דהאי קנין מהאי קנין ולכן י"ל דתלי' במחלוקת דר"י ור"ל דאי משיכה לאו מפורשת בתורה א"כ אין משיכה קנין כלל מהתורה ועיין אסיפת זקנים בשם רבים חכמים שטרחו למצוא דרך לר"י במה יקנו מתנם ד"ת ואמרו באגב ע"ש. ולכך בעי בצירוף משיכה והגבהה מסירה מיד ליד להקנותו וזהו קנין חשוב למסירה מיד ליד אבל אגב דהוא קנין תורה א"צ מיד ליד משא"כ לר"ל דס"ל משיכה קנין ד"ת וא"כ מ"ש משיכה והגבהה מן אגב ועכצ"ל לר"ל באמת דנקט מסירה הוא למעוטי הפקר וזהו אף באגב לא קני ובזו נתכוון התו' בשני תי' חד לר"י וחד לר"ל וא"כ לקמן דפריך הגמרא לדידן דקי"ל כר"י שפיר פריך הגמ' דמסירה חשוב דהוי מיד ליד דלר"י בעינן כך דצריך קנין חשוב וא"כ לדינא לר"י בעינן מיד ליד ומכ"ש דבעינן דעת אחרת דזהו צריך אפילו לר"ל ומכ"ש לר"י וצ"ע כי לא מצאתי בזה דבר למחברים: טו לפיכך הזוכה בשטר הפקר כו' עיין בש"ך שהקשה מ"ש מהר"ם לובלין דהא בלא"ה לפי דקי"ל דבעינן כומ"ס א"א למצוא בהפקר דהא לי' לי' כתיבה והש"ך הוסיף להקשות דהא הלוה זוכה בהחוב כמו בגר שמת דפקע חובו ותירץ הש"ך דאיירי שכתב בו לכל המוציאו דא"צ כתיבה ועל קושי' שני' תי' דאיירי בשטר כה"ג על כותי ודבריו בלתי נכונים דמ"ש דאיירי בשטר של כותי מה בכך דכיון דבשל ישראל בכה"ג פקע שעבודו אף בגוי הדין כן וא"כ תו לא חייב הגוי לאותו ישראל וא"כ הדין כל הקודם זכה כזוכה מהפקר וכל הקודם לגבות מהגוי זכה ומה נ"מ בשטר כבר נעשה חספא וכמו כן בקושי' ראשונה ג"כ קשה דהא רבי אומר במסירה וחכמים עד שיכתוב וימסור וע"כ לא איירי בשטר כה"ג דזה אף לרבנן א"צ כתיבה ומ"מ קאמר רבי במסירה וגם ח"א עד שיכתוב וימסור ומזה דייקו התוספות דמסירה יש בו דבר נוסף מן משיכה דעלמא לשיטת הש"ך הא בהך שטרות ליכא במציאות דבר נוסף ונ"מ במסירה דלא מצינו בי' הפקר ובפרט לפי מש"ל כדעת הת"ה דבכה"ג אפילו חליפין מהני ולא נאמר בו מסירה כלל דיצא מכללו של קנין שטרות וכמש"ל באריכ' וא"כ ל"ל הכי. ולי נראה בישובן דבר פשוט דכן יש לדקדק בתו' ב"ב דף ע"ו מ"ב בד"ה קני וכו' דכתבו הא דמיעט הקרא שטרות מאונאה אף דמכירתן אינו ד"ת דמשכחת לי' שמצא שטר לאחר יאוש והוא מכרו לבעליו ביוקר וקשה הא גוף החוב נפקע ומה יועיל החזרתו חספא בעלמא הוא וע"כ צ"ל דמהחוב בעצמו לא אתייאש רק משט"ח ועיין מש"ל בסי' ס"ה אי יאוש שייך בחוב לגבי לוה ע"ש וא"כ אף כאן הכוונה דנתייאש מן שט"ח דנגע בו משום הפקר אבל מגוף החוב על לוה לא אתייאש ולא הפקירו כלל וזה שט"ח מצא אחד ובאמת בגוף הנייר זכה זה המוצא ובכל שט"ח אבל לא בחוב והוא הולך אח"כ למלוה למוכרו וליתן לו על החוב כתיבה אין יכול דהא כתיבה בלי מסירה לא מהני וכאן ליכא מסירה דמסירה בעינן מדעת אחרים מקנה אותו וכאן הא על מסירה ליכא דעת אחרת דכבר זכה בהפקר וא"כ אין כאן רק כתיבה על החוב ואין כאן מסירה לקנין שטר וא"כ דבר המועיל על גוף החוב כי כתיבה אינו מועיל עד שיהיה מסירה עמו וכאן הא ליכא מסירה המועילו לקנין שעבוד דאין מועיל מה שכבר זכה בו מהפקר ובפרט כיון שזה הפקיר שטרו א"כ תו נשאר חוב שלו כמו מלוה בלי שטר דא"י להקנותו לאחר דבעי מסירה עמו ואף בזו ליכא מסירה מדעת אחרת וזה ברור ונכון ופשוט. אמנם בסמ"ג דכתב בשטר גר שמת דלא קנה המושך בחוב דמאן מקנה לו והקשה הש"ך הא כיון שמת זכה הלוה ומה שתי' הש"ך בגוי מלבד דבסמ"ג נאמר גר אף דכבר כתבתי לעיל דא"א לומר כן דא"כ עדיין קשה הל"ל כל הקודם זכה וגם הסמ"ג כתב לדברי האומר אותיות נקנית במסירה וכו' ואלו כפי' הש"ך הא יתכן לכ"ע ולכן נראה ברור דלשון מושאל הוא בסמ"ג ושיגרא דלישנא הוא דנקט חוב רק עיקר הכוונה בגר שיש לו שטרי קנין ממכר או ממתנה שקנה שדות וקרקעות וזהו במותו לא נפקע שיזכה בו המוכר דהרי השדה מוחלט לגר ואל"כ נכסי גר בסתמא היכי משכחת לי' וא"כ אם בא ישראל וזכה בו בשטר ההוא והוא שטר קנין ולמ"ד אותיות נקני' במסירה אלו מסרו לו הגר שטר ההוא היה זוכה בשדה וא"כ ה"א ה"ה הזוכה בשטר עצמו יזכה בשדה ולכך קאמר דבעי דעת אחרת מקנה ולא זכה בשטר לזכות בו בשדה הגר וא"ש ולכך לא כתבו הסמ"ג רק למ"ד אותיות נקני' במסירה דלמ"ד כומ"ס לא שייך זה דהא בלא"ה לית לי' כתיבה מהגר כקושי' מהר"ם וגם בתו' יש לפרש דמיירי בהך שטרות ולכך לא הקשה מהר"ם רק קושי' ראשונה ולא קושי' הש"ך ודוק: