אורים ותומים, תומים · סימן ס״ו, י״ד

אבל שט"ח וכו' וכן פסק הטור ומחבר בסעיף למ"ד דא"י למחול ותמהני על הטור דהא כל זה למדו הבעה"ת מן הא דאמרינן קדשה במלוה שיש עליו משכון מקודשת דב"ח קונה משכון וזה עיקרו של הדין כמבואר בבעה"ת להדיא ואלו הטור בא"ע סי' כ"ח הביא דעת אביו הרא"ש ז"ל באחרונה דס"ל כדעת התו' דדוקא במשכון שלא בשעת הלוואתו אבל קידשה במשכון בשעת הלוואה אינה מקודשת וא"כ איך כתב כאן סתם ול"ל דלא יליף הטור הך דינא מן קידשה במשכון כמ"ש בעה"ת רק יליף לה מהא דאמרינן וכי לצור עפ"י צלוחיתו הוא צריך א"ל אין לצור ולצור משמע דיש מקום לומר דקני הנייר במסירה לחוד וכמ"ש הרמב"ן לולי דאין קנין לחצאין וקשה הא גופו של נייר הוא של לוה ואין לו למלוה רק שעבוד עליו שא"צ להחזיר ללוה עד שיפרענו וזייר אותו עד שיהיה נפרע כולו וא"כ ה"ל כמלוה שיש עליו משכון ובמה קנה אותו הלוקח עד שא"צ כומ"ס כלל וע"כ במלוה שיש עליו משכון קני' בלי כומ"ס אך עם כל זה כמ"ש דא"י למחול קשה א"כ למה אינה מקודשת הא במלוה בשטר גרידא דאמרו חכמים דאינה מקודשת ונתנו בגמרא הטעם או דלא קנה או דיכול למחול ולא סמכה דעת' וא"כ במלוה במשכון דקני' וא"י למחול לכ"ע מקודשת כמו לר"מ במלוה בשטר וקשה למה פסק שם דאינה מקודשת וצ"ע. כי דוחק לומר דהטור סמך עצמו בכאן על מה שכתב בא"ע. וגם על הרמ"א שהגיה בא"ע סי' כ"ח והביא דעת הרא"ש דדוקא שלא בשעת הלואה מקודשת אין לתמוה דה"ל להגיה כאן ג"כ די"ל דס"ל לעיקר לדינא דלא כרא"ש רק שם מפני חומרא דא"א דנ"מ אם קיבלה קדושין מאחר חשש להחמיר. והנה הרמ"א הביא שם דעת המרדכי דקידשה במשכון שיש לו מגוי א"מ דישראל מגוי לא קנה משכון ומוכח ג"כ דס"ל דיכול למחול או דלא קנה כלל דאל"כ למה גרע מקידשה בשטר לר"מ. וא"כ לפי דקי"ל בהל' פסח לדינא דישראל מגוי לא קנה משכון א"כ אף כאן לא קנה ויכול למחול קצת תימא מרמ"א שלא הביאו כאן: