אורים ותומים, תומים · סימן ס״ה, ל׳

מודה וכו' ואם הלוה אמר להחזירו למלוה כי לא פרע עדיין כ' הסמ"ע מכל מקום לא יחזיר דמ"ש מוצא שט"ח דאפי' חייב מודה לא יחזיר דחיישי' לקנוני' והש"ך השיג דאדרבא בנפל דאתרע שובר השטר ביד מלוה לא אתרע ולקמן סעי' י"ט מבואר בטור ובש"ע בשובר הנמצא ביד שליש וא"י מה טיבו אפי' לוה מודה לא יחזיר למלוה מחשש קנוני' והיינו כמ"ש סמ"ע: ואולם ש"ך בס"ק ס"ט חושב לחלק דשם הרי מודה המלוה שנמסר ממנו ליד שליש ודבריו אין בהם ממש לדחות דברי סמ"ע מ"ש דכאן דאמרי' מיד המלוה נפל ומ"ש דאמרי' דמלוה הפקידו ביד שליש כמבואר שם שאפי' הודה שהפקידו היא היא ומ"ש דשטר לא אתרע בנפילת השובר ז"א דאנן אמרי' אלו היה שובר ביד מטה ולא קבל פרעון כלל איך לא היה המלוה משמרו לבל יאבדו דאולי ימצאנו הלוה ומפסיד חובו אלא דבאמת כבר קבל הפרעון ולכך לא חשש בשמירת שובר ואם כן ע"י נפילת השובר אתרע שטר לגמרי וכן כ' בחדושי הגרשוני ופשוט ואין לנו להדר בתר דחוקי' במקום שאין בו צורך גדול: