אורים ותומים, תומים · סימן ס״ה, כ״ז

ויש אומרים וכו' הרמב"ם ורי"ף השמיטו כל הך ופוסקים סתם דלעולם חולקים וכבר תמהו המ"מ וכסף משנה וכתבו דהיה לו גירס' אחרת בגמ' וש"ך בס"ק מ' טרח ליישבו בדוחק כנר' להוגה בדבריו ולפענ"ד נר' פשוט דס"ל להרמב"ם כפי' רש"י שם דשמין התורף עדיף מתופס משום עילוי הזמן אף דזה תופס עדים החתומים בשטר הא מודה בשטר שכתבו אין צריך לקיימו ומה שהקשה תוס' עליו עיי' בא"ז מה שתי' בו קדמונים וגם ס"ל להרמב"ם כמ"ש תוס' דכי שיימינן העילוי היינו בתופס בדבר שלא נפסל השטר לגמרי אם ינטל כמו זמן דאף דגזיז כשר אבל דבר שאם ינטל יפסול השטר לא שמין בכלל עלוי' כלל א"כ זהו דתופס בשני עדים וודאי למשקל כל ב' עדים אין כאן עילוי דהא בזה מבטל השטר כמ"ש תוס' רק הא זה מודה בשטר רק דטוען פרעתי וכמ"ש רש"י א"כ הרי יכול ליטול או למחוק ע"א ולהניח רק ע"א א"כ אף בהו לא יפסל השטר דהרי אין יכול לטעון פרעתי בשטר בע"א כמ"ש הרמב"ם לעיל סי' נ"א ולהד"ם א"א לטעון דכבר הודה בגופו של שטר כמ"ש רש"י רק דע"כ אין יכול לגבות משעבדי א"כ הרי זה שוה לשטר שאין בו זמן דג"כ כשר ואין יכול לגבות משעבדי ולפ"ז מה עילוי יש להתורף מהתופס דאם בתורף יכול למיגז הזמן ולא יכול לגבות ממשעבדי הא גם בתופס יכול לגזוז לע"א וג"כ לא יהיה יכולים לגבות ממשעבדי והרי שוה העילוי בתופס כמו בתורף מבלי הבדל כלל אך זהו לדידן דקיי"ל מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו אבל למ"ד אין צריך לקיימו ואפי' ממשעבדי גובה כמבואר בגמר' דב"מ דף ע"ב ע"ש ועיי' מש"ל סי' ק"ו ע"ש וא"כ לשיטת רש"י פשיט' דיש להאוחז בתורף עילוי בשביל זמן דאי גייז ליה לא מצי גבי ממשעבדי אבל האוחז בתופס אף דגייז עדים לגמרי מכ"ש רק לע"א כיון דכבר הודה שכתבו א"צ לקיימו וגובה משעבדי אין כאן הפסד ויש כאן עילוי לזמן וא"כ א"ש דכל שיטת הגמ' הכל לרשב"ג דס"ל מודה בשטר שכתבו אין צריך לקיימו ולכך אומרים דשמין מה ששוה זה יותר מזה אבל לדידן דקיי"ל צריך לקיימו ואינו גובה ממשעבדי כדלקמן סי' ק"ו ע"ש א"כ אין כאן עילוי זמן כלל ולכך השמיטו הרי"ף ורמב"ם והעיטור וכן נכון ועילוי אחרת לא ס"ל דלא מצינו בגמרא רק עילוי בזמן זהו לא שייך לדידן: