אורים ותומים, תומים · סימן ס״ה, כ״ג

ובמקום שעבחז"ל וכו' הסכימו הסמ"ע והש"ך דאין כוונתו למ"ד עבחז"ל דהא לא פסק כן כלל לעיל סי' ל"ט כהנך רבוותא אלא פי' הסמ"ע דאמר מעכשיו או דעדים זכו בשבילו ושני פירושים לא הבנתי דפי' הראשון לא יתכן דלא דמי לגבי הלוואה דאמר הריני משעבד נכסי מעכשיו ואף שלא אלוה אלא לאחר זמן מ"מ יהיה נכסים משעובדים תיכף מעכשיו כאלו הלוה לו דא"כ חל שעבוד' תיכף ואין בו דין מוקדם משא"כ בשטר שחרור מה בכך דאמר כשיגיע גט בידך תהיה משוחרר מעכשיו וכי הוא משוחרר מעכשיו ואפילו אמר תהיה נכסים שלך מעכשיו במה קני' העבד ומה יד יש לו לקנות אין לעבד יד עד שיהיה משוחרר וכי זוכה למפרע בפרט מה שכבר מכר האדון ואפי' לר"מ הנותן לעבד מתנה מעכשיו לאחר שיהיה משוחרר לא קנה לגמרי ויכול לחזור בו קודם שחרור ומכ"ש לרבנן וכל שטר שחרור הוי כאומר לו מעכשיו דהא יש בו זמן וקיי"ל כר"י דזמנו של שטר מוכיח ה"ל כאומר מעכשיו וכשהגיע גט לידך ומ"מ חשש גמרא דלמא כ' ליתן וכו' והדברים בלתי מובנים כלל. והפי' השני דעדים זכו בשבילו לא הבנתי למה אין האדון מודה לא יחזיר הא אפילו אמר רק תנו קיי"ל דאין יכול לחזור בו ומכ"ש זכה דהוא תיכף משוחרר א"כ אין האדון יכול לחזור ואין צריך ראיה כלל דמה ראיה יש הא תיכף משוחרר לגמרי באומר זכה כמבואר בי"ד הלכות עבדי' ע"ש ואפילו זרקו אח"כ לאשפה ולכן הנר' דכוונת הרמ"א דלפי דבררתי לעיל סי' ל"ט בתומים ס"ק כ"ג בשיטת הרא"ש דאף רב אסי ס"ל עבחז"ל לר"מ רק ס"ל דלי' לי' קלא וא"כ הא בשטרות הרבה מחברי' דפוסקים כר"מ א"כ לגבי ב"ח לכ"ע עבחז"ל וא"כ אם שחרר לעבד בשטר הנ"ל ויש לאדון מלוה ע"פ ורוצה לטרוף מפירות של נכסי עבד שהיה בנכסיו מניסן עד תשרי והוא העבד רוצה לגבותן בשטר שחרור שלו הנכתב בניסן א"צ להביא ראיה אימת מטי לידו אף דנפל דלגבי מלוה ע"פ ובני חורין דא"צ לקלא לכ"ע עבחז"ל וזכות הוא לעבד וזכה בו מעת כתיבת השטר וא"ש כוונת הרמ"א ולק"מ אך לדינא כבר בררתי בכמה אופנים דלמסקנא לא שייך בשחרור עבחז"ל: