אורים ותומים, תומים · סימן ס״ה, כ״ד

שטר מתנת בריא וכו' גם בזו תמוה על הטור דס"ל עבחז"ל א"כ אף במתנה יחזיר דאף דכתב ליתן ולא נתן הא עבחז"ל וכבר כתבתי לעיל סי' מ"ג דחוששי' שמא בו ביום מכר או נתן במתנה לאחר ומסרו בידו השטר וכשיגיע זה השטר לידו יהיה בו שודא וזהו עול דלזה שנמסר בו ביום זכה בו וחלקתי בין שובר למתנה ע"ש. ושוב ראיתי בגליון תו' הובא בס' אסיפת זקנים שהקשה על תו' דכתבו לאביי דס"ל עבחז"ל אף שטר מתנת בריא יחזיר דליכא למיחש למידי הא יש הך חששא דלמא בו ביום מכר לאחר ותי' דלא חיישי' כולי האי כמו בשובר עכ"ל והשוה אותן לגמרי ואולי בזה הסבר' מחולקים הרא"ש וטור עם תוס' וס"ל דלא דמי כמש"ל בסי' מ"ג מלתא בטעמ' אבל עוד י"ל דאמת דדמין לגמרי אבל הרא"ש לא ס"ל כלל תי' תוס' אף בשובר דלא שכיח דמה בכך דלא שכיח הא בנפל דאתרע חיישי' כל מלתא דלא שכיח ואפילו בדרך רחוק כמבואר בגמרא בדוכתי טובא ואי קשה קו' תו' לאביי דלא ס"ל לשמואל ושובר דחוזר הוא משום דעבחז"ל דלמא בו ביום של שובר מכרה לאחרי' וכו' י"ל דהרא"ש אזיל לשיטתו דהביא דעת י"מ ש"מ אית' לדשמואל וכו' וא"כ אין כאן חשש דתזבן כתובה דמי פתי יקח הכתובה כל לגבי בעלה וודאי מחלה וצ"ל עדיין קשה דלמא לעולם ליתא לדשמואל ומ"מ סברת י"א אמת דמי פתי יקח הכתובה דלמא תיכף בו ביום שתמכור תיכף לאחר מכירה תמחול לבעלה בו ביום וא"כ לא יכול להוציא מבעל דיאמר בו ביום מחלה לי ומחילתי קדמה וצ"ל דבשביל כך שכיחי הלוקחים דיכולים לשמור האשה בו ביום מבלי לזוז ידם מתוך ידה שלא תלך לעדים לכתוב שובר ולא יתנו לידה דמי זבינה של כתובה עד פנות היום והשמש באה וא"כ תו ליכא חשש ועדיין מצוי' קוני' ולכך איצטרך למימר ש"מ איתא לדשמואל ולפ"ז יפה משני אביי לעולם ליתא לדשמואל ועבחז"ל דבממ"נ במה לחוש אולי מכרה בו ביום הא אם אין הקוני' משגיחי' כנ"ל מבלי שתוכל למחול ביומו אין הלוקחים קונים אותו דלגבי בעל ודאי מחלה כנ"ל וע"כ בו ביום א"א לכתוב שובר וא"כ מה אמרת דלמא נכתב שובר מקודם והושלך לאשפה והשתא עושי' קנוני' הא בדין מהני השובר דעבחז"ל וא"כ תו ליכא חשש קנוני' כלל וא"ש ועוד י"ל דאביי לתרוצי ברייתא אתא א"כ שפיר י"ל דעבחז"ל גבי שובר וברייתא ר"מ היא וס"ל דאותיות בעינן כומ"ס וא"כ צריך לכתוב לכתובה קני לך איהו וכל שעבודא והוא שטר קנין וספר המקנה א"כ לר"מ דס"ל ע"ח כרתי בעינן מוכח מתוכו וא"כ אין מכירה חל רק בסוף היום כמ"ש תוס' כתובות דף צ"ד בשמעתי' דשודא ואף השובר חל בסוף היום וכיון דמכירה ומחילה באי' כאחד הממע"ה דהא שורת הדין חולקים וכל היכא דחולקים אם קדם וגבה גבה מכ"ש במה שכבר תפס ושפיר משני עבחז"ל ואפשר להוסיף בסברא דודאי הא דאמר אביי אפילו ליתא לדשמואל לא דלא ס"ל דינא דשמואל רק בזו לא ס"ל מכח קושי' המחברים דהא צריך לשלם מדיני גרמי ותי' מחברים לא ניחא ליה ולכך משני בממ"נ מאן ס"ל ד"ג ר"מ ולר"מ בלא"ה ניחא דעבחז"ל ולר"מ לא קשה מיום אחד כמ"ש ודוק ואפשר התוס' דהקשו כן הוא לשיטת ר"ת בכתובות הנ"ל דלא ס"ל לר"מ סוף היום קונה ע"ש אבל לשיטת מחברים לק"מ ועוד י"ל דיש להבין למה דמשני אביי בשטר כתובה יוצא מתחת ידה ועוד אביי לטעמיה דס"ל עבחז"ל וקשה א"כ לאיזה צורך אמר אביי כלל הך תי' בשטר כתובה בידה דהא באמת ס"ל עבחז"ל ולמה לי' לתרוצי במה דלא ס"ל ועוד קשה הא הך תי' בשטר כתובה יוצא מתחת ידה אין מספיק על המשנה דכותבים שובר לאשה אעפ"י שאין איש עמה דאיך נכתוב אולי לא תתננו לבעל ובין כך תמכור לאחר כתובה והדר מפקי לשובר ומפסיד ללוקח כקושי' הגמרא ובזו לא שייך בשטר כתובה יוצא מתחת ידה דפשיטא בעת הכתיבה היה בידה רק אח"כ אנו חוששים דתמכור ולא יהיה בידה ואם אמרינן דאף אביי מוקי לי' למשנה בקנין מלבד דזה דוחק דאביי לא מוקי שום דבר במשנה בקנין דאל"כ מנ"ל דעבחז"ל דלמא כותבין שטר וכו' ג"כ איירי בקנין אף גם א"כ הך ברייתא נימא בקנין ואי דסתמא קתני הא הוא מוקי לי' ג"כ בכתובה בידה אף דסתמא נאמר ולכן י"ל דתרתי תי' צריכי דוודאי יפה כתבו תו' דנימא דמכירה ושובר היה ביום אחד לא שכיח רק בנפל חיישינן אפילו מלתא דלא שכיח דהא אתרע וא"כ על המשנה שפיר משני עבחז"ל דשם לא שייך שטר כתובה בידה ושם לא קשה קו' תוס' די"ל כתי' דלא שכיח דהא שם ליכא ריעותא דנפילה ולא חיישינן למלתא דל"ש ובברייתא דנפל לא שייך עבחז"ל מקושי' תוס' ומה בכך דל"ש בנפל חיישי' הכל ומשני שטר כתובה יוצא מתחת ידה ושניהם צריכין וא"ש ועכ"פ הרא"ש וטור דכתבו הך וי"מ א"צ לתי' תוס' ולכך אף במתנה ה"ל הך חששא והתוס' אזלו לשיטתם דלא ס"ל כלל סברת של וי"מ כנראה מדבריהם שם וא"ש ונכוני' הדברים מש"ל סי' מ"ג. ומיושב קושי' הדרישה והב"ח דהרא"ש מפרש דלכך קאמר אביי מתנות דקתני במשנה לא יחזור איירי במתנת בריא שהוא כמתנת ש"מ דמצי למהדר בי' משום דלא תקשי הא אמר תנו נותני' ואמאי ניחוש לקנוני' וקשה הא לאביי בלא"ה ליכא קנוני' דהא ס"ל עבחז"ל דלפמ"ש ניחא דיש לחוש למכירה בו ביום וא"ש: והש"ך כתב דמ"ש הרא"ש דאביי לתרוצי משנה קאתי הם דברי הרי"ף ודוחק דא"כ הא דהוכיח הרא"ש לקמן גבי מצא שובר מדיוקא דלישנא דרי"ף בעלמא דס"ל במכר אם בין כתובה למכירה מכר לאחר דתו לא שייך עבחז"ל הא מהך ה"ל להוכיח דאל"כ מה צורך אביי לשנוי' הקושי' הא אמר תנו נותנים הא לאביי לק"מ ולכן לא נראה מ"ש בזה: