אורים ותומים, תומים · סימן ס״ה, כ״ב

מזמן הכתוב בו נחלק הסמ"ע והש"ך כמ"ש באורים כי דעת הסמ"ע בדיוק לשון הש"ע דמביא ראיה דהיה בידו קודם נפילה אינו מועיל רק צריך לברר שהגיע בידו ביום הנזכר בשטר וש"ך השיגו דכיון דמברר דהיה בידו קודם נפילה אם כן כיון דתו לא חיישי' בזה לפרעון מה צורך יותר והא תו ליכא ריעותא והרב הש"ך דחה לדברי סמ"ע בשני ידי' ודבר זה תלי' במחלוקת גדולי חקרי לב רש"י וריטב"א ותוס' דדעת רש"י וריטב"א בדף י"ג ב"מ דחוששי' בנפל דילמא כ' ללות בניסן ולא לוה עד תשרי פי' דבאמת הלוה עליו רק לא לוה בזמנו רק מאוחר והואיל ושטר פסול לא חשש לשמרו ואם כן לשיטתם אף כאן שמברר שהיה בידו קודם נפילה אין מועיל דהא אף בלי ראי' אין אמרי' דהיה בידו גבי מלוה קודם נפילה רק אתרע בנפילה ואמרי' דלא הגיע בידו בזמנו כראוי ואם כן מה יתן ומה יוסיף שיברר שהיה בידו מקדם אין זה מעלה ארוכה לחששא דילן וברור דצריך לברר שהגיע בידו בזמן של שטר ואין להקשות לפי' רש"י הא דמשמע בדף י"ו ע"ב דבהנפק לא חיישי' לשמא כ' ללות ולא לוה מה בכך דילמא ליה אחר כך והניחו לקיים דבר זה הרגיש בו הריטב"א ותי' בדוחק ע"ש ולי נר' דהא אנן אמרי' הואיל וידע פסולו לא נתן ללבו לשומרו והא חזי' דטרח לקיימו ואם כן אף בשמירתו נזהר ולק"מ ובפי' רש"י מיושב מה שהקשו תוס' גיטין בשמעת' וכתב כו' דפי' רש"י דגט שביד אשה דצריכה להביא ראיה אימת מטי גט לידה הואיל וכותבי' גט לאיש וכו' והקשו תוס' מהא דפרכינן ב"מ בגט הנמצא אמאי יחזיר דילמא כ' ליתן בניסן ולא נתן עד תשרי דהא צריך להביא ראיה ולא תי' המחברים כלום ונפמ"ש ניחא דהא כ' הרא"ש בגט שנכתב לאיש ואין עמו אשתו צריך למסור ע"י שליח ואם לאו פסול ואם כן צ"ל לפי' רש"י מה אהני דתביא ראי' דהיה גיטה בידה באייר דילמא מסרו הבעל בינו לבין עצמו והוא פסול לגמרי דהא ע"כ ליכא קלא דשליח דאי איכא קלא אם כן אף יום מסירה נודע כמ"ש התוס' ומהרש"א דקלא דשליח אלים ואפי' יום מסירה נודע מה צריך לראי' וצ"ל דזה לא חשדי' דימסור לה גט פסול דאין חשוד לקלקלה בידי שמים וכצ"ל בתו' והרא"ש דכ' דלכך כותבי' גט לאיש וכו' דעדי מסירה יש לו קול ולא חיישי' דימסור בלי עדי מסירה אלא צ"ל דאין חשוד לקלקלה ואם כן אם הביא ראי' שהיה בידה באיר אמרי' מסתמא בהכשר נמסר וזה בגט דעלמא אבל בגט שנפל אמרי' הואיל ולא שמרה מסתמא פסול היה ואם כן מה בכך שתביא ראיה שהי' בידה קודם נפילה בתשרי אנן אמרי' בברור דמסרה בינו לבין עצמו ופסול הוא ומוקדם ולכך לא שמרה אם כן מה אהני שתביא ראיה שהיה בידה בתשרי קודם נפילה ותרצה לגבות מתשרי ואילך דהא פסול הוא לגמרי דנמסר בינו לבין עצמו כמו דחוששי' לפי' רש"י בשאר שטרות ואם כן איך מחזירי' גט שנפל וקו' הגמרא שפיר ומשני הגמ' דנפל יש לו קול וצריך להביא ראי' דנמסר ביום כתיבה וכמ"ש הסמ"ע לפי' רש"י וא"ש וכל קושי' תוס' מיושב לפי' רש"י וא"ש ודוק אבל תוס' שם השיגו וסבירא להו דאם הלוה עליו אף מאוחר לזמן כתיבה תו חושש לשומרו רק כל חששא אולי לא לוה כלל עליו ועכשיו רוצה ללות עליו ובזה צדקו דברי הש"ך דדי בראי' שהיה בידו קודם נפילה וא"כ תו אזלא ריעות' דנפילה דהא נזהר לשמרו וע"כ שלא בטובתו ובאונס נאבד ומה ה"ל למעבד ועיין מש"ל סי' מ"ג סק"ו בתומים: והנה בחדושי פלפלתי בחכמה להביא ראי' לכאורה לדברי הסמ"ע מדברי תוס' ב"מ דף י"ח דהקשו התוס' דר"ז דדייק מבריי' מצא גט בזמן שבעל מודה יחזיר לאשה אין הבעל מודה לא יחזיר דאיירי לזמן מרובה דמנ"ל לר"ז הא דילמא איירי בלאלתר ותי' לחד תי' דא"כ פשיטא מה קמ"ל ואי דקמ"ל דהא קשה וליחוש דילמא כ' ליתן בניסן וכו' ומפקע לפירות שלא כדין ומשנינן דנפל אית ליה קלא ואמרי' אייתי ראיה ואם כן זהו דקמ"ל די"ל סבירא ליה כרשב"ל דמשעת חתימה שוב אין לבעל פירות ולק"מ ועוד תי' דאי לאלתר אם כן ראינו שנפל מיד אשה א"כ באין הבעל מודה למה לא יחזיר ואי מודה דיחזיר פשיט' דהא ראינו גט בידה ומה נ"מ אם זה הגט הנמצא שלה או אחר והביא מהרש"ל בשם גליון תוס' וכן הוא בד"א החדשים דילמא קמ"ל דלא חיישי' דזהו הגט הנמצא הוא גט אחר והגט שהיה בידה היה זמנו מאוחר לגט זה ואם כן אף דמגורשת מכל מקום תגבה בגט זה פירות שלא כדין ותי' כיון דבעל אומר שזהו הגט כולי האי לא חיישי' והקשה מהרש"ל עדיין קשה במה שכתב כשאין בעל מודה אמאי לא יחזיר הא מהך חשש דבעל גליון לא יחזיר ותי' דבאמת לא קשה קושי' הגליון דהא אמרי' אייתי ראי' וכו' רק קושי' הגליון דאם כן אין זה פשיט' וכו' וקשה אם הראיה כשיטת הש"ך דאין צריך יותר רק שהיה גט בידה קודם נפילה עדיין קושי' הגליון במקומו דמה יועיל הראי' שתביא שהיה הגט בידה קודם נפילה פשיטא דזה אמת דהא אנן ידעי' דהי' מקודם בידה רק אנן חיישי' אולי גט אחר היה שהיה מאוחר לזמנו של זה הגט ומה יועיל ראי' שלה כמ"ש הש"ך. ודוחק לומר דהא דאמרי' צריך להביא ראיה לא סגי בראיה שהיה הגט בידה רק צריך ראי' שהגט כזה שהיה בידה זמנו שוה היה לגט דזה דוחק ולא משמע כן לישנא דגמ' ומחברים כלל אבל לשיטת הסמ"ע ניחא דהא צריך להביא ראי' דהגיע לידה ביום אשר נזכר בשטר וא"כ פשיט' דלא שייך חששא דגליון דמאוחר היה הגט שלה דהא ראי' יברר אימת בא לידה ויובחנו הדברים ואי קשה א"כ עדיין אינו מיושב מה שכתבו תוס' דאי הבעל מודה פשיטא דיחזיר דהא י"ל דקמ"ל מה שהקשה בגמ' דלמא כ' ליתן בניסן ולא נתן עד תשרי ואי דהיה בידה קודם נפילה מה בכך הא לשיטת הסמ"ע עדיין הואיל ונפל חוששי' דלמא לא הגיע בזמנו ולכך קמ"ל כתי' הגמ' דנפל קלא אי' ליה וצריך להביא ראי' דהגיע לו בו ביום של השטר כסמ"ע וכמ"ש תוס' בקושי' מקדם דל"ל התוס' לא נאדי בתי' זה ממש מקדם דאית ליה דר"ל דאין לבעל פירות משעת חתימה רק דבתי' ראשון ס"ל לתו' דר"ז היה לו הוכחה דאיירי לזמן מרובה דאי לאלתר פשיטא וזהו דלא ס"ל לתוס' בתי' שני די"ל היא גופא קמ"ל דלא חיישי' לאלתר לגט שני וכמ"ש מצאו לאלתר כשר ולא קשה מה קמ"ל ולכך תי' דאי לאלתר מה נ"מ אף דהוא גט שני הא כבר מגורשת דראינו ע"כ גט בידה וכו' אבל מ"מ ס"ל כר"ל וא"כ לק"מ דמה בכך דלא הגיע גט בידה מזמן ההוא דא"כ אין מקום לתי' מהרש"ל אייתי ראי' דהא לר"ל לא שייך זה ודוחק דיטענו לראיה מחשש קושי' הגליון אבל י"ל דלכך כתבו התוס' דהקושי' הוא במודה ואינו מודה על דרך ממ"נ דאי ס"ל כר"ל א"כ הקושי' מן בעל מודה פשיט' וכתי' הגליון אבל מן אין בעל מודה לא ק' כקו' מהרש"ל ואי ס"ל כר"י א"כ אינה פשיטא דקמ"ל אייתי ראי' אבל קשה מן אין בעל מודה כתי' מהרש"ל דהא צריך להביא ראי' וא"כ לשיטת מהרש"ל ניכרים הדברים בתוס' כסברת הסמ"ע: אך עם כל זה אין זה מספיק לבטל דברי הש"ך דדברי מהרש"ל בגליון תוס' אינם מובנים דהגליון יפה הקשה בתו' דכתבו דאי ראינו גט בידה מקודם והבעל מודה פשיטא דיחזיר דאף דגט אחר הוה מ"מ היא מגורשת ושפיר הקשה דהא יש נ"מ בזמן לענין גביית פירות וחי דהא איירי בלאלתר וליכא למיחש לאחר דלמא הא קמ"ל דלאלתר לא חיישי' לגט אחר דהא בהך תי' תוס' כל כוונת התוס' מבלי לומר כתי' ראשון לאלתר פשיטא די"ל דקמ"ל כמו במשנה לאלתר לא חיישי' לנפילת גט אחר וא"כ עדיין קשה דלמא הא קמ"ל ושפיר הקשו אבל באידך בבא שכתבו התוס' באין בעל מודה למה לא יחזיר קושי' תוס' כך דהא באמת לאלתר לא חיישי' לאחר דמשנה שלימה היא לאלתר כשר וא"כ וודאי בריי' מיירי לאלתר נמי דהא סתמא קתני ואי מיירי באופן דראינו גט בידה באמת למה לא יחזיר הא קושי' הגליון דלמא אחר הוא לא שייך בלאלתר כפי המשנה ולשמא כתב ליתן ולא נתן כלל ל"ל דהא ראינו בידה מקדם וא"ש ול"ק קושי' הגליון כלל על תוס' וא"כ אף הך ראי' לסמ"ע ליתא וחזר הדבר כפשיטו של דבר דמוכח מתוס' כש"ך ואצ"ל מה שדחקנו עצמנו דאף בתי' השני ס"ל לתוס' דר"ז כרשב"ל ס"ל דזה דוחק והדבר ברור כש"ך ובפרט לפמש"ל בס"ק כ"א דאף שטר שחרור יכול לכתוב להרב אעפ"י שאין עבדו עמו א"כ אף לרש"י וריטב"א נראה דאי מייתי ראי' דהיה בידו מקודם הנפילה דסגי בכך דמה"ת נימא דלא נזהר לשמרו בשלמא בשט"ח ס"ל הואיל והוא פסול דה"ל מוקדם דהגיע לידו זמן רב אחרי כתיבה לכך לא הקפיד בשמירתו אבל שטר שחרור דכשר א"כ מהכ"ת לא יהיה נזהר בשמירתו הא שטר כשר הוא ומה ריעות' יש בנפילה. ועוד דכל הטעם דמותר לכתוב הוא דהואיל דבעי ע"מ א"כ אי לא נמסר ביום שנכתב אית ליה קלא וא"כ אם מביא עדים שהיה קודם נפילה בידו ואין קול כלל א"כ מסתמא נמסר לידו בזמן כתיבה ותו ליכא חשש אם לא לדעת הרמב"ם וסייעתו דס"ל לר"א אף ע"מ כרתי ויכול ליתן גט בינו לבין עצמו א"כ ע"כ הטעם דכותבי' גט לאיש וכו' משום דלא אקדמי' פורענות לנפשי' וזהו לא שייך בעבד וא"כ אף בעבד אם נכתב בניסן ונמסר באייר פסול דה"ל מוקדם וכולי האי ל"א ולכך לדינא הנכון כדברי הש"ך: והנה הרמב"ם בפ' ח"י מהל' אבידה כתב סתם במצא גיטי נשים אם בעל מודה יחזיר וכן במצא שטר שחרור אם הרב מודה יחזיר לעבד ולא כ' כלל הך דינא דצריכין להביא ראי' אימת מטו הגט ושחרור לידן כמבואר בגמ' והדבר תמוה למה השמיט הך דינא רבתי דאתמר בגמר' ואף דנימא דס"ל כמ"ש מקצת מחברים ועיי' באס"ז דלא לבד בנפילה כי אם תמיד בכל גיטין ושחרורים הבאים לטרוף צריכין להביא ראי' פשיטא דקשה דין כזה הל"ל לרמב"ם להביאו. ולכן נר' בגט דס"ל להרמב"ם וודאי הא דחיישי' לקנוני' היינו בנפל דאתרע אבל בלי נפל לא חיישי' וכי אתרע בנפילה היינו במקום שראוי לו לשמור שטרו ולא שמרו בהא אמרי' בלי ס' שלא היה לו חזקת כשרות כי אם פסול ולכך נמנע מלשמרו אבל במקום שאין כאן חשש ריעות' דא"צ לו לשמור מהכ"ת נחוש לקנוני' ובגט מהכ"ת נימא ריעותא וע"כ הטעם משום דה"ל לשמור גיטה וצריך טעם מה צורך יש בשמירתה אי לאנסובי הא אשה שאמרה גרשתני בפני בעלה נאמנת גם יש לה עדי גירושין וצ"ל הטעם משום גביית כתוב' דהא הוציאה כתובה ואין עמה גט א"י לגבות כתובתה ועיין בר"ן דמפרש אפי' לר"י דס"ל הטוען אחר מעשה ב"ד ל"א כלום מ"מ צריך גט ממש וא"כ שפיר אתרע בנפילה מדלא שמרה גיטה דהא בשאין גיטה בידה א"י לגבות כתובה וזהו לדינא קמייתא במשנה אבל לרשב"ג דס"ל בשעת סכנה גובה אשה כתובתה שלא בגט ופירש הרמב"ם לא בשעת סכנה לבד רק מסכנה ואילך בטלו חכמים לתקנה ותקנו דתגבה בכתובה לבד כמ"ש באריכות לחדושי לא"ע וכמ"ש הרמב"ם להדי' בהלכ' אישות פרק ט"ז דין כ"ו האשה גובה עיקר כתובתה שלא בגט כלל ע"ש והיינו כרשב"ג וכמש"ל בסי' ס"ז וא"כ אין צורך לשמירת גיטה כלל וא"כ אף הוא לא אתרע בנפילה כלל וא"ש דהגמרא דהקשה כן הוא אליבא דמשנה דנשני' קודם שעת סכנה דכתובה ואין עמה גט אין גובה כתובתה וא"כ חזקה על אשה דמשמרת גיטה וא"כ בנפל אתרע ושפיר פריך הגמרא וכיון דנפל ליחוש דלמא כתב ליתן בניסן וכו' אבל לדידן דקיי"ל כרשב"ג דמהסכנה ואילך אשה גובה שלא בגט א"כ אין לה צורך לשמור גיטה כלל דאין תועלת לה בשמירתו כ"כ ואף דנפל לא אתרע דאמרינן נתגרשה בו ולכך לא שמרה אותו וא"כ מה"ת ניחוש לקנוני' בדליכא ריעות' דנפילה ול"ק קושי' הגמרא וא"צ לראיה ולק"מ ולהא לא אמרינן דה"ל לשמור גיטה אולי ימכור בעל פירות ותוציא גיטה ותטרף דהיא לא אסיק אדעת' דהבעל ימכור פירות שלה עד שתצטרך להוציא גיטה וכן י"ל בדף י"ח דאמר אביי דבעי גיטא לאנסובי ולא להוציא פירות משום דזה לא מסק' אדעת' כלל. אמנם בשטר שחרור לעבד דהשמיט הך דינא דצריך להביא ראיה נראה דס"ל לרמב"ם הלכה כר"י דאמר טעמא במצא שט"ח לא יחזיר משום דחיישינן לפרעון ולקנוני' אבל לשמא כ' ללות ולא לוה לא חיישינן אף דלא קיי"ל כאביי עבחז"ל משום דאקרי כתב ל"א וכן כתבו לשיטת ר' יוחנן בדף י"ו ע"ב ד"ה אעפ"י ע"ש ולכך העתיק הרמב"ם הטעם משום פרעון וקנוניא אבל משום דכ' ללות ולא לוה לא משום דעדים אין רשאים לכתוב והא לא חיישי' דלמא מיד ספרא ועדים נפל דס"ל כמ"ש הריטב"א וכמ"ש דביומו נפל ונתאחר למצאו עד אחר כמה ימים לא חיישינן וכמ"ש הריטב"א לחד דיע' ועדים אין משהין השטר כשעבר יומו וקורעי' אותו לבל ישכנו באהלם עולה וא"כ אין כאן חשש לשמא כ' ללות ולא לוה רק בשטר שנמצא ביום שכתב ולי' בי' הנפק דכתב הרמב"ם דחוששי' שמא כ' ללות ולא לוה התם ביומו שאני דיש לחוש דלמא מיד ספרא דהא באמת נמצא ביומו וא"ש וא"כ אין כאן חשש בשטר שחרור דלמא כ' ליתן בניסן ולא נתן עד תשרי דהרב"ם ס"ל כמ"ש לעיל דלרמב"ם דאין צריך עדי מסירה בגט שחרור אין עדים כותבים עד שיהיה עבד עמו ולדאקרי וכתבו לא חיישי' א"כ איך יש לחוש דלמא כ' ליתן בניסן וכו' הא אין עדים רשאים לכתוב ולדאקרי וכתב לא חיישינן והגמ' דהקשה ומשני אייתי ראיה הוא הכל לשיטת ר' אסי וסייעתו דס"ל דאקרי וכתב חיישי' בנפל ישפיר פריך אבל הרמב"ם פסק כר"י ולא חיישינן לדאקרי וכתב ולק"מ ולכך השמיטו הרמב"ם הך דינא דאייתי ראיה ודוק: