אורים ותומים, תומים · סימן ס״ד, ד׳

אלא בידוע שהוא חייב לו משמע לדעת הרמ"א אפי' אין ידוע דחייב לו והא אין לו מגו מ"מ נאמן ובזה השיגו הסמ"ע וכל אחרונים דמנין לרמ"א זה במקום שאין לו מגו ואין לו ראיה דחייב לו דיהיה יכול לתפוס ויהי' נאמן ועיין במה שהאריכו ונראה דהרמ"א דייק לי' מהרא"ש דכתב דאיכא בהך עובדא דמלוגמא עדי פקדון ועדי ראה וקשה כיון דהרא"ש ס"ל דלא נאמן לומר שטר כומ"ס היה לי ואבד וא"כ למה מצריך עדי פקדון בעדי ראה לחוד סגי דמה מגו יש לו הא לא מצי לומר להד"ם והחזרתי ונאנסו ולא לקוח דהא יש עדי ראה ואין לו כמו"ס ועכצ"ל דיש לו מגו דממושכן הוא בידו ועל טענת ממושכן נאמן אפילו בלי מגו כלל דהא אין לו מגו בשום אופן רק מעצמו בלי מגו נאמן כמו בדברים שאינם עשוים להשאיל ולהשכיר דנאמן לקוח היא בידי אף דלית ליה מגו דהא איכא עדי ראה מ"מ נאמן מכח תפיסתו דלקוח אף בשטרות לענין טענת ממושכן ה"ל כדברים שאינם עשוים להשאיל דע"י תפיסתו נאמן ממושכן היא בידי בלי מגו ולכך מצריך הרא"ש דהיה שם במלוגמא דשטרות עדי פקדון ותו לא מצי למימר במשכון בא לידו. ולפ"ז דע"כ מוכח דלענין טענת ממושכן על שטרות הוי כמו דברים שאינם עשוים דאלו הוה כדברים העשוים להשאיל מה בכך דידוע דחייב לו מ"מ איך יהיה נאמן על השטרות דהמה ממושכנים והגע עצמך מי שידוע שחייב לחבירו בעדים ויש בידו משל חבירו חפץ העשוי' להשאיל ואיכא עדי ראה הנאמן לומר אותו חפץ משכן בידי זה אינו דאף דחייב לו בבירור מ"מ על החפץ ל"ל מגו וע"כ דהוי שטרות לענין משכון דברים שאינם עשוי' להשאיל אשר תפיסתן ראיה לפ"ז אף באין ידוע שחייב לו והשטרות בידו הא לענין משכון תפיסתן ראיה ונאמן לתפסו למשכון ולומר שחייב לו כמו שיש בידו חפץ שאין עשוי להשאיל ויש עדי ראה דמ"מ נאמן לומר שכך חייב לו אף דלא נודע מהחוב מחמת דתפיסת החפץ ראיה וכן הדבר בשטרות לענין משכון דאף דאין תפיסת השטר ראיה לענין לקוח הוא ראיה למשכון ובענין משכן שוה שטר לשארי מטלטלין וזהו כוונת רמ"א בבירור ומ"ש הרמ"א דאין לו מגו היינו דאיכא עדי ראה אבל מ"מ מודה הרמ"א דליכא עדי פקדון ולכך ס"ל לרמ"א דנאמן אף דלא נודע דחייב לו והמעיין בתשובת רמ"א סי' פ"ו יראה ברור דמיירי בכך דאיכא עדי ראה ולא עדי פקדון וא"ש. אך אף דטרחנו להעמיד דברי רמ"א מ"מ לדינא נכון כרשב"א וכמ"ש אחרונים דבמקום דליכא מגו להד"ם או לקוחין לא מהימן לומר משכון וכאשר כתבתי לעיל דרוב מחברים פירשו הך דמלוגמא בדליכא עדים כלל ומ"מ לא מהימן ומכ"ש במקום דאיכא עדי ראה: