אורים ותומים, תומים · סימן ס״ה, א׳

היה יכול לגבות בו פי' הסמ"ע וכן הב"ח דאם כופר צריך להיות נשבע להכחיש העד דשליש באין שליש' בידו ה"ל כעד ולכך נאמר בלשון ספק דאולי לא ישבע לשקר והש"ך השיג דאין זה בגדר ע"א מעיד שפרוע הוא כיון דאף לפי דבריו של האיש יוכל להיות דכדין תובע בשטרו דהא א"י מה טיבו וגם בסטראי כתב הרמב"ן דלא תקנו בו שבועה הנ"ל דהוא רק להפסת דעת ומכ"ש בכה"ג. ובאמת יש להתנצל בעדם ולומר בשלמא בפרעון דגוף השטר בדין בידו לא היה ראוי להטיל שבועה דחזקה דשטרו בידו מה בעי מעיד דלא היה פרעו ולכך לולי הפסת דעת לא חייבו חז"ל שבועה אבל בזו דעל גוף השטר אינן דנין דזה מעיד דשלא כדין בא לידו וא"כ אין חזקת השטר מסייע ליה וחייב שבועה אך בלא"ה לא הבנתי הא קי"ל עדים שאמרו אמנה היה דברינו הואיל והוא עולה אין נאמנים דלא משוי' נפשיה רשעים וכן הדין בקטנים וכדומה וכאן הא הוא עולה ועבר על דברי חכמים כמבואר בש"ע להדיא א"כ הא משוי' נפשיה רשע כנ"ל ועיין לעיל בסי' מ"ו בכה"ג ולקמן בכללי מגו דאפילו באיסורא דרבנן אמרינן אין אדם משוי רשע וא"כ לא ידעתי מה גדר עדות יש כאן: