אורים ותומים, תומים · סימן ס״ג, ג׳

ואם עידי השטר מעידים וכו' זהו דעת הרמב"ם והי"ח דהביא רמ"א הוא דעת הר"ן ונתקשו בו המחברים ומה שנראה בקצרה הוא כך דודאי אם עידי שטר מעידים בחתימתן וזוכרי' ג"כ הלואה לכ"ע כשר ואף הר"ן מודה בו דכולי האי ל"ל לזיוף ודלא כש"ך דכתב דאף בכה"ג פסול דזה לא אמרינן וכמש"ל באורים ואם העדים אומרים להדיא זהו חתימתן אך אין אנו זוכרים דבר מגוף הלואה לכ"ע אפילו לרמב"ם פסול ואפילו דבכת"י יוצא ממ"א אין צורך לעדים לזכור העדות לדעת הרמב"ם כמש"ל בסי' מ"ו מ"מ הא בררנו לעיל דמהדין אף בכת"י יוצא ממ"א צריכין לזכור דלא יהיה בתורת מפי כתבם רק דאנן אמרינן באמת זוכרים ואינן נאמנים להפקיע כח שטר וכאן הא יש להם מגו דמה בכך כל כמה דאין מעידים על חתימתן ושתקו הרי אין השטר מקוים דלא סמכינן אקיום דעלמא א"כ ודאי דנאמנים דאין זוכרים והשטר בטל וכ"כ הש"ך אלא כי פליגי במעידים סתם וסבירא ליה לרמב"ם כמש"ל בסימן מ"ו דאין צריך לומר בפי' אנו זוכרים רק מסתם אמרינן הואיל ולא אמרו להדיא אין אנו יודעים מזה אף שזהו כת"י הוא בחזקת שזוכרים אף כאן במטידים סתם שזהו כת"י ה"ל כמעידים שזוכרים גוף הלואה כיון דלא אמרו אין אנו זוכרים וא"כ כיון שזוכרים והרי כת"י ליכא תו למיחש לזיופא אבל הר"ן ס"ל הא דבעלמא אמרינן מסתמא זוכרין משום דכיון דמעידים על חתימתן א"כ ברור דהשטר אמת וא"כ מהכ"ת ישכחו הא אמרינן בעדות דרמי' אנפשיה לעולם זוכרים ולכך בסתם הוא בחזקת זוכרים אבל כאן דאף דמעידים על כת"י מ"מ לא אתברר לן דהשטר אמת דאולי זייף כ"כ עד דטעו וא"כ במה נימא דודאי זוכרים ולכך צריכין לומר. בפי' דזוכרים וזהו י"ח של רמ"א אבל אם אומרים דזוכרים לכ"ע כשר: