אורים ותומים, תומים · סימן ס״ב, ט׳

וכן אחד מהאחי' וכו' דעת הש"ך דוקא כשרק אחד מהאחים נו"נ בתוך הבית אבל כשכל האחי' נו"נ כל מה שנכתב על שם אחד הוא שלו ועל האחי' להביא ראיה וכתב דכן כתב מהר"ם אלשיך בתשובה ואף שנזכר הדבר מפי גדולים מכל מקום לדינא לא נראה כן ודבר זה לא שמענו ולא מצאנו לשום מחבר קדמון שיחלק בכך דכי בשביל דאחיו ג"כ עוסק דהיה זה שנכתב על שמו בחזקתו דלא כך הסדר של הט"נ כשמקיפים המעות דמניחי' להעלות השטר על שמו כדי שלא יהיה כקדירה דבי שותפא. ואם כן למה יהיה נאמן ששלו הוא והראי' מן בעה"ת שער מ"ט חלק ט"ז דכתב דשותף דתפס דבר ואמר שלו הוא דנאמן וכתב ואל תשיבני מהך דבן שהיה נו"נ בתוך הבית וכו' וקשה מה ראי' שם עסוקים שניהם בשותפו' ולכך יכול כל אחד להחזיק בשלו א"ו דאין חילוק והטור ומחבר לקמן סי' קע"ט פסקו דדוקא במקום מגו נאמן שותף אבל בלי מגו לא ועמש"ל ולא חילקו בין שניהם עוסקים בשותפ' או א' לבדו והלא הבעה"ת השוה דין שותף לדין נו"נ בתוך הבית להדיא: וכ"כ הרמ"א דסתם אשה נו"נ בתוך הבית וכי היא לבדה נו"נ בתוך הבית והבעל ידיו אסורי' מבלי לעסוק כלל דבר זה לא שכיח כלל באשה אחת מאלף מצאתי כזה ואיך כתב רמ"א לסתם נשים ואם הבעל עוסק עמה אף אנו נימא דכל השטרות הכתובים על שם אשה דתהיה שלה דחד דינא בגמ' לאשה עם א' מהאחין אלא ברור דהאי דינא אין לו שרש לדינא וראה זה חדש הוא מה שלא מצינו לו מחברים: