וכן נ"ל והש"ך כתב דליכא כאן חולק כיון דקי"ל באחין עליהם להביא ראי' ה"ה באלמנה רק הרשב"א בתשובה איירי שמתה בחיי בעלה ואם כן לטעון ליורשים דלמא ניתן לה במתנה ע"מ שלא ירשנה בעלה זהו לא אמרינן ולכאורה אין זה מספיק לרשב"א דסבירא ליה כפמ"ש המ"מ וב"י בשמו דסבירא ליה דאשה יכולה לטעון ניתן לי במתנה שאין לבעלי רשות בו וא"כ למה לא נטעון כן ליורשיה אבל לפמש"ל דמודה רשב"א דלענין ירושה לא מצית לטעון רק לענין פירות א"ש דלא טענין ליורשים כן להפקיע כח הבעל והוא הבעל יורש ומוחזק אך אין זה מספיק דאם נטעון כן גרידא תו לא זכה בעל בסך הנזכר בשטרות דה"ל ראוי' כמ"ש בא"ע סי' צ' ס"א בהג"ה ע"ש בשם רשב"א ולכן נראה העיקר טעם הואיל והוא טוען ברי ויורשים שמא בכה"ג ובפרט דהוא מוחזק בנכסים ודאי ברי ושמא ברי עדיף:
אורים ותומים, תומים · סימן ס״ב, ח׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881, Vol 1
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, תומים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.