הדין עם הקהל הסמ"ע כתב דעיקר הטעם משום דכך מנהג שם שכותבי' על שם יחיד חכירות הקהל ולכך הקהל נאמני' אבל בלא"ה התופס שטר נאמן ויכול לטעון שלא להשביע הייתי מכוון. ואולם הש"ך חולק וס"ל מסתימת הש"ע משמע דאין טעם משום דכך מנהג רק הואיל וכתב בי' מחכירות הקהל ולא שייך שלא להשביע הואיל ונכתב קודם חתימת עדים ולי נראה דתלי' במחלוקת הפוסקים בס"ק י"ז דאי אמרינן דנאמן שהם שלו אף דכתב ע"ש אחר הואיל ושטרו בידו צ"ל כאן כל נאמנו' של קהל תלוי במה שכך המנהג דאל"כ נאמן על שטרו בידו וכי עדיף מ"ש בתוך השטר שהוא מחכירות הקהל מאלו כל שטר נכתב על שם אחר. משא"כ לדיעו' דס"ל דאינו נאמן ויכול האחר לטעון שלי הוא וזכיתי בו א"כ ודאי אין צריך לומר הטעם פה משום דכך מנהג העיר רק זולת זה טענינן לבני קהל' דשלהם הוא הואיל וכתוב בי' על שם חכירות הקהל ושלא להשביע לא שייך הואיל ונכתב קודם חתימת העדי' בכל אופן. ולכך הש"ע דהשמיט לעיל הך דינא ונמשך כמש"ל אחרי דעת רשב"א וסייעתו נמשך פה ג"כ שהשמיט הך טעמא דהואיל ומנהג הוא כך וא"כ במחלוקת שנוי:
אורים ותומים, תומים · סימן ס׳, י״ט
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881, Vol 1
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, תומים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.