אורים ותומים, תומים · סימן ס׳, י״ח

אפילו לא פירש וכו' מקור דין זה הוא בב"ק דף ק"ב ע"ב דאם לקח שדה וכתבו לו שטר בשם ריש גלותא דקתני בברייתא אין כופין אותו למכור ואם אמר לו ע"מ כופין ומפרש אביי דאין כופין המוכר לחזור ולכתוב לו שטר אחר על שמו ופריך הגמ' ואם א"ל ע"מ פשיטא ומשני כגון דאמר לעדי' קמי דידי חזו שטרא אחריני קא בעינא מהו דתימא מצי א"ל שטרא מהאיך דשקלת בשמי' קאמר קמ"ל זהו המקור שהדין הנאמר בסעיף זה נובע ממנו ואולם הרמב"ם בפ"ב מהלכות שלוחין הלכה ה' כתב כנ"ל דאין כופין וסיים ואם התנה עמו בתחיל' ואמר לו לעצמי קניתי וזה שאכתוב שטר בשם לוי כדי שלא ידעו בי שאני הוא הקונה ה"ז כופהו לחזור ולכתוב שטר אחר בשמו עכ"ל והשמיט הך דאמר לעדים חזו שטר אחרינ' וכו' הנאמר בגמ' והכ"מ כתב רבינו סתם הדברים או דמשמע לי' בכלל הלשון הוא או שלא היה נוסח שלו כן בגמ' ובב"י לקמן סי' קפ"ד הניחו בצ"ע ואולם בש"ע סי' קפ"ד ס"ג הביא דעת רמב"ם כנ"ל דאם אמר כן למוכר דאינו כותב בשם אחר רק שלא ידעו שהוא הקונה חייב לכתוב לו שטר אחר וכאן כתב דינו כפי הנזכר בגמ' ופוסקים דאם אמר לעדים וכו' וכאן לא הביא דינו של רמב"ם כלל דאם אמר ללוה שהשטר שכתוב בשם אחר הוא רק שלא ידעו כי הוא המלוה דצריך לכתוב ש"א וצ"ע למה השמיטו בכאן ועיין ביש"ש לב"ק דטרח לישב דברי רמב"ם ע"ש ואולי ס"ל למחבר דמה בכך דאמר כן ללוה או למוכר וגילה דעתו דאין המקח והלואה של פלוני הכתוב על שמו רק לו לבדו וכי בכך יתחייב בשטר אחר הלא אפי' אמר לעדים כתבו לו שטר יכול לחזור בשטר כדלעיל בריש סימן ל"ט ומכ"ש פה דלא אמר להדיא כתבו לו שטר וצ"ל דלעיל שייך לאפושי דשטרי משא"כ כאן דמ"ש דתמור זה השטר יחליפו לו בשטר ראשון ואין כאן אפושי דשטרי וכ"כ הגהת הרא"ש בפ' הספינה תי' על קושי' התו' מהך דנמחק ע"ש אך זהו במקח דעדים מוציאין קול בשטר פלוני מכר שדה פלוני דודאי מוציאין קול איזה שדה הנמכר כדאמרינן לקמן בהל' חזקת לגבי מחאה דהוי מכירה שטר מחאה ש"מ דקול יוצא להשדה הנמכר וא"כ ליכא אפושי שטרא ואפושי קולות מ"ש דיוצא קול פ"א או פעמים הכל על שדה אחד וידעו כי הכל אחד הוא כי א"א למכור שדה א' פעמים וכיון דליכא קפידא בגלוי דעת כל שהוא כופין כמ"ש מהרש"ל דבלי טעם הוא בכלל כופין על מ"ס וה"מ במכר אבל בשטר הלואה אם עדים יוציאו קול שלוה מנה ועוד יוציאו שני' קול פלוני לוה מנה וכי ידעו העולם שזה מנה הראשון וזה מנה אחרון והרי זילי נכסי' וא"כ איכא קפידא גמור ואין לכוף אותו בגילוי דעת בעלמא עד שיהיה מתנה בעדי' בפי' ולכך נראה דהשמיטו המחבר כיון דלא נזכר ברמב"ם גבי שטר הלואה. אמנם בגוף ישוב לרמב"ם נראה דהרמב"ם אזיל לשיטתו דפוסק כרבא בב"ב דאותיות א"צ ראי' והיינו לגבי מלוה א"צ ראי' דנאמן לומר שטר כומ"ס היה לי ואבד רק לתבוע מלוה יכול הלוה לומר אייתי ראי' דמכר לך ואל"כ לאו בעל דברי' דידי את כמ"ש הרמב"ם בפ"ו מהל' מכירה ועיי' סי' ס"ו סי"א ע"ש רק י"ל ה"מ בשבא להוציא מלוה אבל בלקח שדה ומוחזק בו ושטרו הכתוב על שם אחר בידו בזו אם בא המוכר לערער מה בעית בארעאי הלא יכול לומר לו לאו בעל דברי' דידי את הרי מכרת הקרקע ומה איכפת לך והריני מוחזק בקרקע ואם יבא הפלוני שהשטר כתיב בשמו ויטעון לי' היתה מזכה בשטרך שכתבתי על שמי הלא נאמן במגו דלקחתי ממך ושטר כומ"ס היה לי ואבד ואם כן אין כאן חשש דיבא השני לטעון עליו ואין צריך שטר מהשני ואם כן קושי' הגמ' במקומו באמר לעדים עוד שטר אחר תכתבו בשמי מה קמ"ל ול"ל דה"א דיכתבו לו שטר מן אותו שנכתב שטר על שמו הא לא צריך כמ"ש וא"כ מה אמר לעדים הללו שיכתבו מן הלוקח שטר אחד והרבה עדים איכא בשוקא ואי דאמר להם למען ידעו ולא יוכל אותו פלוני לטעון שלי הוא דהא נאמן במגו ועכצ"ל דנתכוון דיכתבו לו שטר אחר בשמו האמיתי ואין כאן רבותא כלל. וכמו כן לא קשי' על דינו של הרמב"ם באמר למוכר דלכך כותב אותו על שם פלוני שלא להשביע דה"ל כהתנה שיכתוב שטר אחר על שמו ולא אמרינן דלכך א"ל דיעיד לעת הצורך שלא זיכה בשטר ההוא לפלוני הנכתב על שמו דזה א"צ דבלא"ה נאמן במגו הנ"ל אך זהו לפי דקי"ל כרבא דאמר כן ב"ב דף קע"ג דא"צ להבי' ראי' אבל הסוגי' בב"ק אזלא לאביי כדאמר התם אמר אביי והוא ס"ל צריך להביא ראי' וא"כ שפיר י"ל בדינו של רמב"ם דלמא אמר לי' כדי שיעיד שלא זיכה לפלוני בשטר דהא צריך לראי' וגם לא קשי' בגמ' פשיטא די"ל כהנ"ל דלשטר מהלוקח נתכוון ובכוון אמר להך עדי' שידעו כי לא זיכה בו וטובא קמ"ל וא"ש ודוק. ולפ"ז גם בזה יפה עשה המחבר שלא הביא דין זה בנדון דשטר הלואה דכאן שפיר י"ל דלכך אמר כן ללוה כדי שאם יתבע מעותיו לא יאמר לו לאו בעל דברים דידי את דהא הוא בא להוציא המעות מיד הלוה ולזה א"נ לומר כומ"ס היה לי ואבד ולא דמי למקח שדה דהוא מוחזק בשדה ולגבי הלוקח נאמן כנ"ל ויהיה איך שיהי' לדינא נראה ברור דכאן בשטר הלואה לא מהני הך אמירה ללוה ובלא"ה הרמב"ם יחיד בדבר הזה ולא מצינו לו חבר במחברי' קדמונים והבו דלא לוסיף: