אורים ותומים, תומים · סימן ס׳, י״ז

אין כופין אותו בטור הוסיף אם עשה ענינו בסתם ושמעון מערער ואמר אעפ"י שלא היה ממון שלי מ"מ זכיתי בו מאחר שעשית קנין על שמי וצוית לעדי' לכתוב שטר על שמי אין ממש בדבריו הואיל ואמר לעדים שיתנו השטר לידו ולא ליד שמעון גילה בדעתו שהוא שלו וע"ד אמנה כותב על שם שמעון והש"ע השמיטן ולא ידעתי טעמו והגי"ת בשער נ"א חלק ט' כתב דריב"ש בסי' ר"נ דכתב במצוה לכתוב שטר ע"ש בנו הקטן דיכול לטעון כשיגדל שזיכה לו חולק על דינו של הטור ומריב"ש אין ראי' דכל הטעם של הטור הואיל וצוה ליתן שטר בידו ושם לא סגי בלא"ה וכי ימסור לקטן ובחנם דחק הבני שמואל אבל מ"מ האמת דריב"ש נמשך אחרי דעת רשב"א דמצאתי בחדושי רשב"א לב"ק בפרק הגוזל קמא הביא דעת התו' בקנה שדה וכתבן בשם ר"ג אם בא ר"ג לערער ולומר שזכה בו הואיל וכתב השטר בשמו אם לא הודיע לעדים מתחיל' שהוא כתב רק שלא להשביע טענתו טענה ולזה הסכים הרשב"א ז"ל שם בחדושיו וא"כ הדבר במחלוקת שנוי' ואולי הם מיירי דלא אמר לעדים שימסרו השטר לידו אבל באומר כן לעדי' ה"ל כאומר להם להדיא דשטרא שייך לו ולא לר"ג דאל"כ מה מקפיד על מסירת שטר לידו וצ"ע כי זה דוחק בלישנ' דרשב"א שם בב"ק ולכן נראה דמטעם זו השמיטו הש"ע אמנם אחרי כותבי זה ראיתי דברי הרא"ש בתשובה כלל צ"ו ה' דהאריך הרא"ש לומר הא דאמרינן אם בא לכתוב אין כופין מהכ"ת נכוף אולי הלוקח כבר זכה בשדה דזכין לאדם שלא בפניו ואפילו הלוקח מודה חיישינן לקנוני' ומפרש הרא"ש דבריית' איירי דבא הלוקח והודה שהוא של ראובן ולא היה סיפוק בין הכתיבה וההודאה כדי לעשות קנוני' ע"ש והרי מבואר דלא ס"ל טעם הטור הואיל ושטר נמסר לידו לראובן אין טענה ללוקח שזכה בו וא"כ צ"ע טובי איך סתם הטור דלא כדעת אביו ז"ל בתשובה ואולי ס"ל לטור לחלק במקח כיון שקרקע ניקני' בשטר א"כ במצוה לכתוב שטר בשם לוי הוי כמזכה לו בשדה משא"כ בשטר הלואה דהוא רק שטר ראי' ועיקר הוא המעות וא"כ צריך זכי' על המעות ולא מהני בזיכה השטר ובמעו' לא אמר שמזכה לו לא אמרינן דזכה לו ומ"מ צ"ע: