אורים ותומים, תומים · סימן נ״ח, ח׳

אבל בפני ע"א לא וכו' והש"ך האריך כי רבי' מהמחברים התו' והרמב"ן בחדושיו לב"ב כולם כתבו דהוי כמו נסכא דר"א והרגיש הש"ך בעצמו אף דקי"ל בשבועה דרבנן לא אמרינן משאיל"מ ושבועה להכחיש העד בשטר הוא רק שבועה דרבנן מ"מ מה בכך דלית משאיל"מ מ"מ מגו ליכא דאם יטעון להד"ם חייב שבועה חמורה להכחיש העד בנק"ח משא"כ בטוען סטראי וכו' ודבריו בזה בלתי ברורים כי תפס הש"ך דעת התי' בשבועות פרק שבועת עדות דנתנו טעם לנסחא דר"א דלכך ל"ל מגו דלא חטפתי דה"ל להכחיש העד ויצטרך שבועה אבל דעת התו' בב"ב פרק חזקת אין מסכים לכך כי הקשו ע"ז דא"כ מה ענין זה להא דס"ל ר"א משאיל"מ ולכך העלו דאפילו מגו כה"ג אמרינן רק הואיל וקי"ל משאלי"מ א"כ כל שלא מכחיש לע"א במקום שחייב שבועה של תורה ה"ל כשנים ואין נאמן דידי חטפתי במקום שנים ולזה הפי' הסכימו רוב מחברים כאשר בררתי באריכות בקונטרס וכללי מגו לקמן בסי' פ"ב וכן מוכח מהך דקי"ל אם שכרו בע"א מ"מ יש לו מגו לא שכרו ויכחיש העד אף דיהיה צריך לישבע וא"כ אין מקום לדברי הש"ך דכיון דבשבועה דרבנן לא שייך משאלי"מ אמרינן גבי' מגו להכחיש העד ולכן נראה דהתו' וכן הרמב"ן בחדושיו אזלו הכל להך שיטה דאף דרבנן אומרים משאלי"מ כמ"ש תו' בשבועות ובב"מ דף צ"ז דמתוך שאי"ל שבועת המשנה מפסיד וה"ה כאן אבל הרמב"ן בתשובתו לבעה"ת ס"ל כמ"ש במלחמתו למס' שבועות דחשוד דא"י לישבע מ"מ גובה שטרו דלא אמרינן בשבוע' המשנה משאי"ל מפסיד וא"כ אף כאן יש לו מגו וכן קי"ל דבשבועת המשנה לא אמרינן מפסיד כמבואר לקמן סי' פ"ב בחשוד שגובה שטרו וא"כ הך דינא אמת ויציב ואין מקום להשגת הש"ך כלל.