אורים ותומים, תומים · סימן נ״ח, ז׳

הרי הוחזק כפרן כתב בעה"ת איכא מ"ד דמ"מ צריך הלוה לישבע היסת ואיכא מ"ד דהואיל דהוחזק כפרן אין על הלוה שבועה כלל עכ"ל והכריע בעל גי"ת דאין כאן היסת כדקי"ל בכל דוכתי' בהוחזק כפרן דאין על לוה שום שבועה והש"ך כתב דשאני הכא דאמת הוחזק כפרן דבעל השטר מ"מ יוכל להיות אמת כדבריו דחייב לו מצד אחר ועליו לפרוע או ישבע דאינו חייב ולעד"נ פשיטא דאם טוען דהיה חייב לו ממקום אחר בחוב גמור ומוחלט פשיטא דאין כאן ספק מבעה"ת דיהיה כאן חיוב היסת דדל שטרא מהכא ולו יהיה דהעדים אומרים להדיא דשטר זה בבירור נפרע וכי בשביל זה א"י לתבעו יש לי עליך חוב אחר זולת זה השבע ותפטור ומה מקום ספק יש כאן אלא דהספק הוא בזה אופן שאמר שחוב הוא ממ"א דרך משל אבק רבי' דקי"ל אינו יוצא בדיינין וג"כ אינו נגבית בדיינים או שהלוהו על מחצית שכר והאמין לו שאם יאמר שלא יהיה רווחים מבלי לתת לו וכעת הוא טוען מה שנתת לי היה בשביל אבק רבי' וא"י בדיינים או בשביל רווחים כי כיון שכבר נתת לי לאו כל כמינך לומר שלא היה רווח' והשטר נ"ח לי והוא משיב הפרעון היה על שטר א"כ תו ליכא שבועה עליו כי אבק רבית אינה נגבית בדיינים וכן לא יכול לתבוע רווח כי יאמר לא היו רווחים והוא האמין לו וא"כ אין כאן דררא דממון שיהיה חיוב שבועה ולכך נסתפק הבעה"ת אם יכול להטיל זה בשבועה כי השטר לא נפרע ומה שקיבל היה בשביל הנ"ל דאי גבה גבה וע"ז יפה טען והכריע הגי"ת דהוחזק כפרן ואין כאן ספק דהפרעון היה על שטר כמ"ש הש"ך בעצמו וא"כ על חוב ממ"א אין כאן דררא דממון ולא שבועה: