אורים ותומים, תומים · סימן נ״ח, ד׳

ובאו אלו וכו' דעת הסמ"ע דבנתן נאמנות כבי תרי דקי"ל לקמן בסי' ע"א דנאמן יותר מב' עדים אם כן אף טענת סטראי יכול לומר דהא יש לו מיגו להכחיש העדים ולומר לא היו דברים מעולם וכן הסכים עמו הש"ך וכ"כ כה"ג בשם מהרשד"ם ודברי ריבו' אבל מהר"א ששון חולק וטוען מה מגו איכא הלא נחלו יותר לטעון טענה במה שאין העדים מכחישים ממה שיטעון להכחיש העדים ודאי אלו העדים מעידים שבפרעון מוחלט לאותו שטר קבלם יש לו מגו דלהד"ם דגם בזה שאומר סטראי מכחיש לעדים אבל כל שהעדים אומרים סתם אין כאן מגו ובאמת מסתברים דבריו וכ"כ כה"ג דהוי מגו גרוע ומכל מקום לדינא לשון תשובת הרא"ש כלל ע"א סימן ט' מורה להדיא דאם נתן לו נאמנות כבי תרי אף סטראי נאמן ולכן נראה מטעם אחר נחמן דזהו עצמותו של נאמנות דזה הימנ' נגד שני עדים בממ"נ וכי נחשדו עדי ישראל להעיד שקר ואם אמת יעידו מה טיבו של נאמנות לכחוש בעמיתו בתשומת יד לגזול חבירו אלא דכך היה נאמנותו אף דיעידו על פרעון בפי' יהיה נאמן לומר דהפרעון היה מסך אחר וחוב אחר ולא על זה ועיין מ"ש הש"ך לקמן בסי' ע"א וא"כ דעל זה היה עיקר הנאמנות פשיטא דנאמן לומר סטראי נגד עדים דהא ע"ז סובב הנאמנות: