אורים ותומים, תומים · סימן נ״ח, י״ג

ולא עוד אלא אפילו אמר לו וכו' אין להקשות דא"כ מה כתב הרא"ש דלכך טענת סטראי טענה גרוע דלא עביד אינש דפרע למלוה ע"פ ושביק שטרא דמה ה"ל לעשות הוא באמת פרעון על מלוה בשטר והמלוה קיבלם בפרעון מלוה ע"פ די"ל כיון דלוה לא שביק וכו' ונהפוך הוא המלוה יותר ברצון ליקח פרעון על מלוה ע"פ מן מלוה בשטר וא"כ הוה לי' ללוה לאסיק אדעת' אם אפרענו סתם בלי ספק יתפסם לפרעון למלוה ע"פ וזה אינו נח לי לא אפרענו עד שיחזיר לי שטרי כדי שלא יוכל לתפסו ומדלא עביד כך ש"מ דלוה היה יודע בנפשו דאין חייב לו למלוה שום חוב ולכך פרע בסתם וא"ש ולק"מ: אך הא קשיא לטעם הרא"ש תינח בטוען סטראי על מלוה בע"פ אבל אם טוען סטראי על מלוה בשטר אחר והחזרתי לך באמת אותו השטר מה טענה גרועה ולמה אתרע בעדים ול"ל באמת לא ס"ל הרא"ש דבכה"ג אתרע שטרא כמו שהרב בעה"ת בעצמו מתחילה היה לו ספק בזה דהא הטור בסימן ל' סתם דפרעון אחר פרעון מצטרף ולא יכול לומר סטראי מחוב בע"פ או חוב בשטר והחזרתי ובאמת בפסקי הרא"ש י"ל הא דהקשה הרא"ש למה אינו נאמן טענת סטראי בלי מגו אין הקושיא ביש עדים דלהימן דגרועה בעצמותו דה"ל לומר לפני עדים על חוב זה אני מקבלה ולא בסתם כיון דיודע דהלוה נ"ח לו בשטר ומה לו לריעותא כזו בפני עדים ואם החזיר לו שטר אחר גם כן ה"ל לומר לעדים דעו על שטר אחר אני מקבל רק קושי' הרא"ש בלישנא דגמרא דאמרינן בדליכא עדים הוה ליה מגו דלהד"ם וע"ז סובב קושית הרא"ש ל"ל מגו דלהד"ם בפשוט הל"ל דכיון דליכא עדים אם כן נאמן לומר סטראי דהא ליכא כאן ריעותא כלל ועל זה תי' דלכך אצטריך מיגו גבי טוען סטראי במלוה ע"פ דגרע טענתו דחזקה לא שביק אינש וכו' ולכך בעינן מגו ואילו היה טוען סטראי על מלוה בשטר אחר באמת אין צריך למיגו בדליכא עדים דלא איתרע ומזה הביא הרא"ש ראיה לסתור דברי ר"י הלוי דאף בעדים אין נאמן לומר מתנה דאיכא תרתי לריעותא דאין שכיח שיתן במתנה וגם בעדים הל"ל כמ"ש אך אין כל זה מספיק בתשובת הרא"ש סוף כלל פ"ו דכתב להדיא דלכך בעדים אין נאמן לומר סטראי דטענה גרועה היא וכמש"ל וקשה בשטר מא"ל ולכן נראה דבלא"ה יש לדקדק להרא"ש דס"ל אתרע שטרא היינו דלא קרעינן ליה ואיתפס אפילו בעדים לא מפקינן א"כ הא דאמרינן בגמרא וכן מבואר לעיל בסי' נ"ד דאם אין זוכרין זמן השטר וסכומו יכתבו כך פלוני פרע לפלוני על חוב בשטר סך כך ידי מה יועיל זה אם יבא אח"כ המלוה בשטרו ויתפוס ויטעון סטראי על מלוה בשטר אחר היה השובר דמ"ש שובר בכתב ומ"ש לעדים מעידים בב"ד בפרעון יהיה נאמן ואתה מפסיד ללוה טובא ולכן ברור דקושית הרא"ש לכאורה אין לו מובן במ"ש דיהיה נאמן סטראי בלי מיגו דלא היו דברים מעולם דהא י"ל ודאי אף להד"ם לא היה ראוי דהמלוה יהיה נאמן להוציא דהממע"ה רק דאם כן אף אתה עקרו כל השטרות ולעולם יטעון פרעתי מה שאין כן בסטראי דלא שייך זה מהכ"ת יהיה המלוה נאמן להוציא מעות רק כל קושית הרא"ש דאתרע טענת הלוה הואיל ולא הזכיר השטר בפרעון ורגלים לדבר דהיה בפרעון אחר ולכך סבירא ליה לרא"ש דיש מקום לומר דנאמן בלי מגו ולכך ס"ל אף דל"ל מגו בעדים מכל מקום לא אתבטל שטר לגמרי אבל בהזכיר לו שטר אף דטוען על שטר אחר תו לא מהימן כלל ואתבטל שטר לגמרי בלי פקפוק דהא ליכא ריעותא ומהכ"ת לומר סטראי וא"כ לא קשיא משובר דשם נזכר בשובר השטר וכיון דנזכר שטר תו ליכא טענת סטראי וזה ברור ומעתה גם הנ"ל מיושב דבטוען סטראי בשטר אחר בממ"נ אם הזכיר השטר הא תו אין נאמן לשטר אחר דליכא ריעותא כלל ואם לא הזכיר שטר כלל בשלמא אי טוען סטראי במלוה על פה יש רגלים לדבר דהאמת עם מלוה מדלא הזכיר השטר מה שאין כן אם חוב אחר גם כן בשטר עדיין הקושיא למה לא הזכיר השטר ואם כן אין כאן רגלים וחזר הדין דאין נאמן לומר סטראי אף דלא שייך סברא דלא שביק כיון דליכא רגלים לדבר ואתי שפיר ובזה מיושב ג"כ מה דהתחלנו להקשות וכן הקשה בס' ב"ש דמה ה"ל ללוה למעבד הוא באמת פרע על שטר רק המלוה תפסו בשביל על פה דברירה בידו כהנ"ל דהא כל ריעותא דהוה ליה להזכיר שטר ומכח זה אמרינן דדעתו היה על מלוה על פה ואם כן א"ש לא שביק וכו' ואם דבאמת היה דעתו על שטר רק המלוה לקחו עדיין ה"ל להזכיר שטר ואם כן אין כאן ריעותא וא"ש ואין להקשות אם כן בתשובה כלל פ"ו הנ"ל דשם אף רע"ו זהובים דשייכים לפרעון שטר והרי מ"מ לא הזכיר השטר ואם כן אין כאן ריעותא ומה אריא בעדים אפילו בלי עדים נמי זה אינו דכבר כתבנו דהודאה היה כאחד אבל הפרעון היה אפשר לאחדים ואז יטעון בקבלת רע"ו זהובים באמת הזכיר שטר כאשר כתב באמת פרעון ביני שיטי דשטר ע"ש ולמ"ש ראיה ג"כ למהרי"ק בפרע מקצת על אותו שטר דל"ל הנשאר על שטר אחר דהא לא אתרע הואיל ולא הזכיר השטר דהא חזינן אף במה דפרע ביה לא זכרו ואם כן לא איתרע ולא מהימן ודברי מהרי"ק ברורים: