אורים ותומים, תומים · סימן נ״ו, ט׳

וכן אם מת השליש וכו' יפה כתב הש"ך דרמב"ם הוציא דין זה דס"ל כפי' התו' בסימפון היוצא מתחת יד שליש דגם שטר ביד שליש וע"ז הקשו ל"ל סמפון כלל הא על שטרא לחוד נאמן דפרוע הוא דאי בעי קלת' ולכך מוקי ליה הרמב"ם דמת השליש וזולת הסימפון לא היה השטר בחזקת פרוע ולכך בעינן סמפון ונכון הוא אלא דכתב דגם התוס' ס"ל כך וזה א"א קצת לומר כן דא"כ מה הקשו התו' מה תיובתא דילמא לא איירי באתחזק בב"ד והוצרך דדומיא דחיתום שטרות קתני. ולפי' הרמב"ם אין לך אתחזק יותר מזה דכל הענין בני אתחזק דיש לו עכשיו מגו דשורפו וכאן הא השליש מת והיורשים אינם יודעים מה טיבו ובתומם ויושר לבבם שואלים לב"ד כדת מה לעשות והב"ד מורים להם ואי בעינן מגו הא אין כאן מגו כלל ויפה פריך הגמרא דמוכח דלא בעינן אתחזק כלל. ומזו היה נראה ראיה לרמב"ם דאיירי בשליש שמת ליישב קושית התוס' דילמא מיירי בלי אתחזק אך בשליש שמת עכשיו אין לו מגו רק בחייו ה"ל מגו מתחלה דהימניה והיינו כלישנא קמא דר"נ וא"ש. ואולי גם התוס' ס"ל דינו של הרמב"ם רק דלישנא דברייתא שליש משמע דחי ומ"מ קושיא הנ"ל מיושב דסימפון ל"ל די"ל דמסרו אולי פתחום ימות השליש וידעו היורשים טיבו ומ"ה אין כ"כ קושיא וראיה די"ל דמסרו למזכרת כמ"ש המרדכי ולכך הוצרך התוס' דדייק באתחזק דומיא דאחרי חיתום שטרות: