אורים ותומים, תומים · סימן נ״ו, י׳

הכחישו העדים וכו' בב"י ובכה"ג כתבו דהרשב"א חולק והדרישה כתב דמודה רשב"א ביש עדים לפנינו דאין לשליש נאמנות נגד עדים רק בליתניהו לעדים אמנם ידוע דמסרו בעדים בזו לשליש נאמנות ולא אמרינן דלא הימנוהו דסמך אעדים דמ"מ הימנוהו אולי ימותו עדים או ילכו למד"ה וכ"כ התוס' להדיא בגיטין ע"ש ויפה כתב וכן כתב הרשב"א להדיא בחידושיו לגיטין דהקשה דהא ע"כ מסר לו בעדות וא"כ מה הימני' ניחזי סהדי מה קאמרי ותי' כיון שהיה יכול השליש למסרו לה ותלך ותנשא בו הוא מאמינו אפילו במקום עדים ופסל כל העדים לגבי' כ"ז שאמר הוא לגירושין קודם שבאו עדים וכו' עכ"ל הרי דדייק קודם שבאו עדים אבל אם נשאת אח"כ פשיעא דלית ליה נאמנות דלא הימניה בכך רק הימניה אם תנשא קודם שיבואו עדים שלא תתקלקל באיסור א"א ח"ו ולכן בממון דישנו בחזרה לעולם לא הימניה במקום עדים כשישנו לעדים כאן ומכחישים לשליש ואדרבא מוכח דדעת הרמב"ן שהיא הדיעה הנזכר בש"ע ס"ל כרשב"א דכתב דנאמן השליש לומר לאח"כ נמסר בתנאי כך דבזו אין בו הכחשה לעדים וקשה מה בכך סוף כל סוף לא שייך הימניה דהא מסר לו השלישית בעדים ועכצ"ל כמ"ש התוס' ורשב"א דמ"מ הימניה אולי ימותו וא"כ כשאומר דבר שאין מנגד לעדים נאמן. מיהו התוס' בגיטין אחר שהעלו דהימניה היינו בתחילה כתבו ולפיכך שליש נאמן אפילו בדברים העשוים להשאיל וכו' לכאורה קשה מה לפיכך הא זה בממון כבר מבואר בסנהדרין דאפילו ליכא מיגו מכל מקום שליש נאמן וכן כתבו התוספו' להדיא ואם כן מה לפיכך אבל דיש לומר דכיון דאי טען שאל המשאיל נאמן אם כן יהיה נאמן דפקדון במגו דשאל דמגו הוי כעדים וס"ד דאין שליש נאמן במקום עדים אבל השתא בגט דאיכא עדים ויכול לומר על עדים קסמיכנא ומכל מקום נאמן מכל שכן דמיגו לא מהימנא ולזה נתכווין הב"י א"ע סימן קמ"א דכתב דמתו' משמע אפילו דיש עדים כאן ע"ש: אך הא גופא קשיא לי מנ"ל הך דינא דהוא רחוק בסברא דנימא דלכך מהימן ליה אולי ימותו עדים או ילכו למד"ה מילתא דלא שכיחי והדוחק הזה הוא דאנו מוכרחים לומר כך דקשה איך בעל אומר לפקדון וכו' הא בעינן ע"מ ואי דאיכא ע"מ לחזי מה קאמרי עדים ולכך צ"ל דמ"מ מהימן אולי ימותו עדים או ילכו למד"ה ועיין בחידושי רשב"א ותמצא להדיא דמהך יליף ליה. וא"כ קשה לשיטת הרי"ף הרמב"ם וכמ"ש מחבר בא"ע סי' קל"ג דא"צ ע"מ כלל ומסרו בינו לבינה ג"כ כשר וה"ה לשליח לקבלה דידו כידה א"כ אין כאן ראיה כלל דכל שמעתא דבעל אומר לפקדון וכו' איירי בלי עדים כלל לכך ס"ל לר"ח דהימניה אבל בהיו עדים במעמד המסירה ליד שליש יש לומר על עדים קסמיך ואין כאן נאמנות כלל. ולהרמב"ן כפי מה שהוכחנו דסבירא להו דאפילו בעדים כל שלא מכחיש להו אמרינן הימניה לא קשיא מנ"ל דהא הוא טרח ליישב דברי הרי"ף דס"ל אף עדי מסירה כרתי וע"ח כשר לכ"ע כמ"ש הב"י בא"ע סי' קנ"ג ע"ש די"ל דס"ל כדעת הרא"ש דשליח הולכה בעינן שיהיה נעשה בעדים כמ"ש בירושלמי וס"ל כפי' הרי"ף בעל אומר לפקדון ושליש אומר לגירושין היינו שליח להולכה וא"כ עדיין צ"ל דהיו עדים בעת מסירת הגט לידו ועדיין הוכחת התוס' במקומו אבל לפ"ד הרמב"ם וסייעתו כמ"ש מחבר בסימן קמ"א בא"ע סעיף י"א ע"ש א"כ אין כאן ראיה כלל להך דינא דהימניה במקום עדים ובזה יש ליישב מ"ש במהרש"א שם בגיטין בתוס' דפי' שליש אומר לגירושין לקבלה ולא פי' כהרי"ף להולכה ע"ש דס"ל לתו' כרמב"ם דשליח הולכה א"צ עדים וא"כ אי ס"ד דפליגי בש"ה א"כ מה פריך הגמרא האשה שאמרה התקבל גיטי דצריך ב' כתי עדים עדי קבלה ל"ל ע"ש במהרש"א בפי' דברי התו' דהקושיא לר"ח ע"ש וקשה מה קושיא דילמא עד כאן קאמר ר"ח דהימנ' בדליכא עדים דש"ה א"צ עדים אבל שם דצריך עדים עכ"פ דאפי' לר"מ דס"ל ע"ח כרתי מ"מ כתבו התו' בשם ר"ת דבעי ב' עדים דאין לך דבר שבערוה פחות משנים ומודה ר"ח דלא הימני' די"ל אני על עדים סמכתי ולא חשתי דילכו להן למד"ה וכדומה ואין מקום לקישי' הגמ' ועכצ"ל דגמרא ידע דפליגי בשליש אומר לגירושין ש"ק וא"כ ע"כ היו עדים במסירתו ומ"מ ס"ל לר"ח דהימני' ושפיר פריך. ואין להקשות א"כ להיפוך ע"כ פליג ר"ה אלא בשליח קבלה דמסרו לו בעדים ולכך סבירא ליה לר"ה כיון דלא הימניה כ"כ דאיכא עדים וגם איכא סברת אי איתא וכו' הבעל נאמן אבל בשליח הולכה דליכא עדים כלל בהך סברת אי איתא וכו' לחוד מודה ר"ה דלא מהימן הבעל דהא הימניה ואם כן אין מקום לקושית התוס' דהקשו מה מהני דמצרכי במקום אחד מערסא לערסא בפ"נ יטעון לפקדון מסרתי לר"ה דבשליח הולכה יש לומר מודה דשליש נאמן. דזה אינו דא"כ הא דמשני שאני ממון דאתייהב למחילה ה"ל לשנות שאני ממון דאין עדים במסירה וגם למאן דלא ס"ל כר"ת (כדמשמע כ"פ בתוספות דנסתפקו בסברת ר"ת' דלר' מאיר בעינן ע"מ ג"כ א"כ מה משני גיטין היינו גיטי ממון לישני ר"מ היא דלא מצריך ע"מ וא"כ אף ר"ה מודה אלא ודאי דר"ה בכל גווני ס"ל אי איתא לכן צ"ל בתוס' דהוכיח דמהימני' אפי' ביש עדים כתבו דל"ל מטעם מגו דהא בסנהדרין אמרינן שליש נאמן אפי' ליכא מגו וקשה מה ראיה התם ליכא עדים שייך שפיר הימניה אבל כאן דיש עדים לא שייך הימניה די"ל על עדים קא סמכינא לא חיישינן שמא ימותו וכו' ולכך כל נאמנות דשליש מכח מגו דנאמן וכו' צ"ל דכוונת התו' א"כ דבמגו פליגי ר"ה ור"ח מה פריך לר"ה מברייתא שליש נאמן הא בממון קי"ל אפילו דליכא מגו ובזו ר"ה מידה אבל כאן בגנו דלא שייך הימניה די"ל על עדים קסמכינא ואין כאן רק מתורת מגו ובזה פליג ר"ה ולא חשבהו למגו אבל בממון דליכא עדים וא"כ הימניה אף ר"ה מודה וא"ל דכוונת הגמרא על קושי' שניה וכן לגיטין הא י"ל ר"מ היא וא"צ ע"מ וא"כ שייך ביה הימנה ור"ה דחולק למסקנא דקי"ל כר"א ע"מ בעינן ועכצ"ל דגם בגט מחלוקת לא מטעם מגו רק משום הימנה מתחילה דלמא מייתי עדים ושפיר הקשה משליש ודוק. ואולי י"ל דקושית מהרש"א דא"כ דלא החליטו התו' דעת ר"ת דאף לר"מ בעינן ע"מ א"כ עדיין ה"ל לתי' לפרש שליש אומר לגירושין שליח להולכה וארווח לן דא"צ לומר שם בגמרא דפריך קבל ל"ל ומשני הא מני ר"א היא דאיירי משנה דאין על הגט חתומים עדים כלל דזהו דוחק רק י"ל בפשוט דהמקשה הקשה קיבל ל"ל ול"ל שאני שליח לקבלה דצריך עדים וי"ל על עדים קסמיכנא דמקשן ס"ל סתם משנה ר"מ היא וא"צ ע"מ והיינו שליח להולכה ולקבלה ששניהם שוין ומשני הגמ' ר"א היא וכו' וא"כ יש הבדל דבקבלה י"ל על עדים סמיכנא ויש לדחות זה בכמה אנפי כאשר הארכתי בחדושי ע"ש. ובאמת קשה לומר דאם בו ביום שמסר הגט לשליח בא ותבעו לומר לפקדון נתתי החזיר לי פקדוני אם שייך הימניה די"ל על עדים סמכתי דדעתי היה מתחילה ועד סוף מבלי להשהות הפקדון אצלו עד מחר ובו ביום לא עלה ברוחי דפתאום בו ביום ימותו עדים ומכ"ש דלא ילכו למד"ה דביום זה אנה ירחיקו נדוד וכ"ת באמת אם בו ביום יערער נאמן א"כ מה פריך הגמרא קיבל ל"ל דלמא יבא תיכף לערער ובו ביום נאמן ויש לדחות והארכתי בחדושי ואמת דגם בשיטת התוס' יש לדקדק מנ"ל דהימניה במקום עדים ואי דע"כ בשליח קבלה צריך ע"מ כמ"ש הרשב"א ז"א דהא השליש מצטרף להנך ב' עדים וא"כ מיירי דמסרו לו בע"א והשליש דהוא מצטרף לשני עדים כמ"ש הפוסקים ומחבר בא"ע סי' קמ"א ס"ט ע"ש וא"כ הימנ' דכשימסור הגט לאשה מה יוכל הבעל לערער הא זולת שליש אין לו רק ע"א ומה הן דברי של ע"א במקום שהגט ביד אשה הלא כלא הם חשובים ושפיר שייך הימניה דל"ל על עדים קסמיך אבל ביש שני עדים במסירת הדבר ליד שליש אפשר דלא הימניה ואולי ס"ל לתו' כהנך רבוותא דס"ל דאין שליח קבלה מצטרף כנראה שם בש"ע דכתב ויש מי שנראה מדבריו שחולק ע"ז ע"ש וא"כ לפי דקי"ל עיקר כדעת הראשון דמצטרף אין מקום לראיה זו. אך י"ל דס"ל במשנה דקתני צריכה ב' כתי עדים אחד שאמרו בפנינו אמרה וא' בפנינו קיבל ואפילו אחד מהראשונים ואחד מהאחרונים ואחד מצטרף עמהם וקשה מה אפילו רישא נמי איירי בכך דב' כיתי עדים דקתני היינו א' בכת ראשון ואחד בכת אחרון דשליח הגט מצטרף לכת ראשון ומצטרף לכת אחרון ומה אפילו דקתני ועכצ"ל דמיירי בשליח קרוב או פסול דלא מצי לאצטרופי לעדות כמ"ש הרמ"ה וגם בטור וקשה א"כ מה פריך הגמרא קיבל ל"ל להימניה לשליח דלמא עד כאן קאמר ר"ח במקום דליכא עדים כהנ"ל דשליח מצטרף לעד אבל המשנה איירי דאיכא עדים דהא השליח לא מצטרף דלאו בר עדות ועכצ"ל דס"ל לגמרא לעולם ס"ל לר"ח דהימניה אפילו במקום עדים ושפיר הוכיחו התו' דינם אבל לשיטה הנ"ל קשי': ובזו יש ליישב מה דהקשו להרי"ף דפוסק כר"ח לאיזה צורך העתיק הך דמודה ר"ה דאי אמרה קמאי דידיה וכו' הא בכל גווני נאמן השליש ודוחק לומר דהואיל ומודה ר"ה במקום דיש להאשה או לשליש מגו ש"מ מילתא דר"ח אפילו במקום דליכא מגו וזהו דקמ"ל הרי"ף ולכך העתיקו דזה דוחק אבל לפמ"ש דבמסרו בעדים לא שייך הימניה די"ל דאעדים קסמכי' ומודה ר"ח לר"ה דבעל אומר לפקדון נאמן וע"ז קאמר בכה"ג דהיא אמרה קמיה דידיה וכו' דמודה ר"ה דהא אית לה מגו וא"כ אף במוסר בעדים השליש והאשה נאמני' במגו ונ"מ בזה לדינא. לכן דין זה צל"ע כי להנך פוסקים אין להם ראיה ושרש מגמ'. וכן במרדכי פרק החובל בעובדא דשליש ששרף השטר משמע שם דדעת רבינו ברוך ממגענצא בעדים לא מהימן שליש אפילו יש לו מגו דהחזרתי ולכן צל"ע. וכתב בתשובת פרח מ"א ח"א סי' פ"ב אם שני עדים מכחישים לשליש ושני עדים מסייעין לשליש אמרינן אוקי תרי לבהדי תרי והשליש נאמן ע"ש ולבבי לא כן ידמה דאמת נאמנות של שליש הוא כבי תרי א"כ לו דיש כאן ארבעה עדות אומרים כך ושנים אומרים להיפוך הא ה"ל עדות מוכחשת דתרי כמאה א"כ אף אתה אמור השליש כתרי עדים והרי כאן ארבעה עדים כיון ששנים מכחישים ה"ל עדות מוכחשת דתרי כמאה ולכן דינו צל"ע כי נראה ברור דהוי כעדות מוכחשת: