אורים ותומים, תומים · סימן נ״ו, ג׳

ואפילו כתבו ענין וכו' בזה יש ג' חלוקים אי כתבו על הנייר ענין שלישית ומסרו להשליש בזו פשיטא דיכול השליש לומר לא כך היה דהרי בידו לגנוז כל כתב שלישית ומעיקרא הימנ' אבל אם כתבו וחתמו ענין שלישית וימסרו לבע"ד בזו נראה מתשובת רשב"א שהביא רבינו ב"י אם מכחיש הכתב כגון שנכתב בו שלא היה אז תנאי והוא אומר שהיה אז תנאי אינו נאמן כי מכחיש הכתב אבל אם אומר שאח"כ נעשה תנאי או מיישב דבריו באופן שלא יסתרו לענין הכתב שלישית נאמן. וכן דעת הש"ך אלא שיש לפקפק הא כל הומנ' דשליש הואיל והימנ' לכתחילה ולכך נתקשו התוס' ורשב"א בגיטין בשליש אומר לגירושין דמה הימנ' יש הא מסרו בעדים ותי' דזימנין דמיית עדים או הלכו למד"ה ואין זה שייך בנמסר לבע"ד כתב משלישית דמה הימנ' שייך כאן הא כת"י לראי' ואם כן אף לומר שתנאי נעשה אח"כ למה יהיה נאמן הא לא הימנ' כלל ואפשר בדבר דשייך ביה נאנסו י"ל דהימני' דאולי יטעון נאנסו דנאמן ואף דצריך שבועה עכ"פ הימנ' אבל בדבר דלא שייך נאנסו לא ידעתי מה נאמנ' שייך בי' וצ"ל דאיירי שהיה כתב בכת"י ואם כן נאמן לומר החזרתי ואף דרשב"א סבירא ליה דאין נאמן בכת"י לומר פרעתי צ"ל ה"מ בכת"י שהוא חייב דנזהר לפרוע עד שימסור לו כת"י. אבל בכת"י על שלישית דאין הדבר נוגע לו לא נזהר כ"כ ומחזירו לפעמים ואין חושש ליטול כת"י ולכך נאמן לומר החזרתי ופרעתי וצ"ע. ובאמת יש לדקדק קצת למה ליה לתו' ורשב"א בשמעתי' דבעל אומר לפקדון וכו' אף דיש עדים מכל מקום שייך הימני' דאולי ימותו עדים ול"ל דוחק זה ולא פי' כפשוט' דיתנו לאשה והיא תאמר מהבעל קבלה ואי דיתבע לשליש בעדים יטעון החזרתי לך דהא אין צריך להחזיר בעדים וכ"כ המרדכי בפ' החובל דשליש נאמן אף דמסרו בעדים דיכול לטעון החזרתי ואין לומר דזה בטוח הבעל דהאשה לא תעיז לומר שקבלה גט ממנו דא"כ אף דימותו עדים אלו הדין כר"ה דבעל נאמן ליכא הימנ' דאם יתן ליד האשה והיא תודה שקבלה מיד שליש יטעון הוא לפקדון נתתיו ועלי' להבי' ראיה. וצ"ל כי בעינן הימנ' היינו בעיר אחת דשייך אי איתא אבל בשני עיירות דלא שייך אי איתא ממילא השליש שהגט בידו נאמן והראיה בבעל אומר להולכה ושליש לקבלה מבואר בסי' קמ"א אפילו לפוסקים כר"ה מכל מקום שליש נאמן דלא שייך ביה אי איתא וקשה הא גם הימנ' לא שייך ביה דמה יעשה דימסרו ליד אשה אותו מבקש ועל זה מוסרו ואם בידו והוא יאמר לקבלה יהיה על השליח ראיה ואם כן מה הימנ' שייך וצ"ל דא"צ להימנ' כיון דסברת אי איתא לא שייך ולכך שפיר שייך הימנ' בעיר אחת אף דלא תעיז האשה דאולי תלך אשתו והשליח לעיר אחרת ותקבל ממנו שם הגט ויהיה השליח נאמן דשם לא שייך אי איתא והאשה לא תעיז כי תודה שקבלה מיד שליח ומכל מקום נאמן ולכך הימנ' אף באותו עיר כיון שבידו לגרשה עכ"פ וצ"ע וע"ד שליח להולכה וקבלה יש תי' אחר בחדושי לא"ה: