נאמן כשני עדים פי' הש"ך לאו דווקא כשני עדים דאם ב' עדים מכחישים אותו הם נאמנים יותר מהשליש אלא הרצון דעדיף נאמנותו מע"א דאם ע"א מכחישו אין מחויב הלה לעשות אפילו שבועת היסת דכל זמן שאין שנים מכחישים השליש נאמן עד כאן לשונו ודבריו בלתי מובנים דכיון דנחנו בהאי כללא כדעת הטור ורוב מחברים דאין לשליש יותר נאמנות מאלו היה ביד הלוה גופי' וא"כ אילו היה ביד הלוה גופי' והוא טען עליו בעד אחד אם השליש כשר להעיד הוה להו עד נגד עד וצריך לישבע היסת כדלקמן סי' פ"ז ואם השליש פסול להעיד צריך לישבע ש"ד כנגד העד ואם כן עכשיו דהוא ביד השליש לא עדיף ידו מיד הלוה גופיה כמש"ל ואף בזה אם הוא כשר להעיד יש כאן היסת ואם לאו ש"ד כאלו היה ביד לוה וזה ברור ונכון. ולכן צריך לומר מ"ש דהוא כב' עדים לענין גוף השליש דאם הוא אומר להחזיר ללוה וע"א מכחישו אין אומרים דלא יחזור ויהיה הדבר נדון כדבר המוטל בספק דנאמר בו חולקין או שודא רק בענין זה לקיים שלישתו שליש נאמן וידו כיד הלוה ויחזיר ללוה ואם הוא יתבעו אח"כ בע"א כתורה יעשה לו או לישבע ש"ד או היסת כנ"ל וזה ברור:
אורים ותומים, תומים · סימן נ״ו, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881, Vol 1
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, תומים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.