אורים ותומים, תומים · סימן נ״ד, ו׳

אם כתוב בשובר דינרי' וכו' עיין מש"ל סי' מ"ב באריכות. וקשה לי להבין דברי הרא"ש בתשובה כלל ק"ח סי' כ"ב במלוה שיש לו שטר והלוה יש לו כת"י שקיבל הימנו לרבי' כל הפירות מזמן הלואה בשנה פלוני' עד יום פלוני ופסק הרא"ש דהם רבי' קצוצה וינכה לו בשטרי ואם הלוה אמר שיהיה הרבה והמלוה מעט אם יש עדים על הרבי' א"כ שניהם חשודים על שבועה ונוטל המלוה שטרו בלי שבועה ואם איך עדים רק שנתברר מכת"י הנ"ל ולא נפסל המלוה ישבע המלוה כמה היו הפירות ונוטל עכ"ל וקשה למה יטול המלוה מ"ש שכתב דינרי' סתם דבטל השטר אפי' באלף דינרי' ואין המלוה נשבע ונוטל ואף כאן דכתב סתם דקיבל נימא דקיבל כפי חובו ויתבטל השטר. וצריך לומר דוקא שובר שנכתב על שטר דנתבטל כח השטר אבל במה שהוא כת"י בפ"ע דרך משל ראובן יש לו שטר על שמעון מסך אלף זהובים ושמעון יש לו כתב על ראובן שחייב לו ממקום אחר סך מה ולא נפרט הסכום אמרינן דראובן גובה שטרו בשבועה והוא אין לו אלא פחות דאין זה ענין לשטר הנ"ל והוא בכת"י על תחתונה וכן הדבר בנדון הנ"ל שזה כת"י שקיבל הפירות הוא ענין הפירות בפ"ע ולא קיבלן לפרעון על שטרו רק אנן מחייבים לו להחזיר כר"ק והרי הוא כחוב אחר אבל מ"מ קשה דלו יהיה דהוא כתב בפ"ע הא אמרינן לעיל סי' מ"ב באם תפס לא מפקינן מיניה ואמרינן ידו על עליונה וכאן הא הלוה תפיס כל סך הנזכר בשטר למה לא נימא ביה ידו על עליונה ואמת בכתב מיוחד כמ"ש שהמלוה חייב לו ממקום אחר י"ל כמ"ש לעיל סי' מ"ב לחלק דשייך ביה תפסת מרובה לא תפסת דאם אתה בא להרבות אין לדבר סוף דבשלמא שובר הסובב על השטר יש לדבר קצבה כפי סך הנזכר בשטר אבל בכתב פרטי אין לדבר סוף תרקבא דדינרי ולכך אמרינן לשון הפחות אך אין לזה מספיק בנידון הרא"ש דודאי לא הרבה בפירות לשנה מכפי האומד ולא פרע מאתים רבי' בשביל מנה. ולכן צ"ל דס"ל להרא"ש דבעל השטר מיקרי מוחזק ולא שייך ביה לגבי לוה תפיס ועיי' מש"ל בכללי תפיסה והדבר צ"ע וחקירה בדברי מחברים בשו"ת אם הרגישו בהנ"ל ומה יענו ויאמרו בו: