אורים ותומים, תומים · סימן נ״ד, ה׳

שובר שנכתב וכו' עיין בגי"ת דף צ"ד שדייק מתשובת הרא"ש דאם יש לו שובר סתם והוא הוציא עליו שטר שיש בו זמן פרעון והוא בתוך זמנו אין השובר מבטל השטר הלזה דיש כאן חזקה אין אדם פורע ת"ז ואולם הגי"ת כתב דרוב פוסקים אין דעתם כן ולעולם מבטל שטר. ובכה"ג נראה שדעתו לחלק אם כתבו בשובר מחילה ודאי דמבטל אף דהוא בתוך זמנו אבל אם נזכר בו פרעון אין מבטלו. אבל הנכון כדעת הגי"ת וכסתימת הש"ע דלעולם מבטל ומ"ש בתשובת הרא"ש עיין מש"ל סי' ס"ה וכן מוכח מגמ' דתקנו לכתוב שובר בלי זמן מחשש דילמא אחרוהו לשטרא ועדיין קשה דילמא הלוה בניסן וקבע זמן פרעון לג' חדשים והם אחרוהו לשטר עד תשרי והלוה לא ידע ופרעו תשרי ולקח שובר סתם ובחשון יוציא זה שטרו דנכתב תשרי וזמנו ג"ח בב"ד ויתרה בלוה שלא יפרענו עוד רק בב"ד וכדומה ואם יוציא הלוה אז שוברו לא יבטל לשטר דהואיל דהוא עדיין תוך זמנו אין השובר סובב עליו ואין מבטלו כלל. ועדיין לא הועילו חכמים בתקנתם אלא ודאי דשובר סובב ומבטל שטר אפי' בתוך זמנו ונכון אם לא שנחלק בשאין המלוה מברר שהיה לו על הלוה חוב אחר ודאי דשובר מבטלו אבל כשהמלוה מברר שהיה לו חוב אחר ג"כ רק הואיל ובשובר נכתב סתם שפרע כל חובותיו כעובד' דתשובת הרא"ש שם בזו יש פ"פ למלוה דלא פרע לזה דהוא תוך זמנו והשובר היה על חוב אחר. דזה דוחק לחלק ואין לו טעם כלל ולכן אין לזה שורש כלל ובפרט כשאין המלוה מברר וכמ"ש: