אורים ותומים, תומים · סימן נ״ד, ד׳

אם זוכרים כו' כתב הש"ך אם העדים יודעים זמן שטר אין להם לכתוב שובר בלי זמן רק לכתוב בו זמן ולכתוב זמנו של שטר דלא יפסיד המלוה דלא יוכל ללות ללוה סך הנזכר בשובר אם לא שיודיעו ואם לא עשו כן השובר פסול וראש דבריו אמת דיותר טוב לכתוב בשובר זמן השטר כדאמרינן בגמרא אי ידעית' יומא דשטרא כתבו אבל שיהיה קפידא בדיעבד דבר זה לא נראה כלל דבעה"ת כתב להדיא בשער נ"ו ח"א דין ג' בסופו וכל שובר דינו להיות כתוב סתם ומאן דלא עביד אפסיד אנפשי' הרי דכתב כל שובר והש"ך כתב דלשונו מגומגם ואיני רואה בו גמגום ועיקר ראי' נגד הש"ך הם דברי התו' ב"ב דף קס"ט ע"ב ד"ה בעלמא. דהקשו למה אין כותבין שני שטרי הלואה יכתבו שובר דגבי הלואה לא שייך שובר אצל לקוח' ליכא דהם שואלים פי הלוה ותי' דא"כ יפסיד כל הלואות מכאן והלאה שלא יהיה זכור משובר ואיכא נעילת דלת (וזהו ג"כ דלא כש"ך דמחלק בין הודיעו למלוה או לא הודיעו דאם יש חשש בלא הודיעו אף בהודיעו יש חשש דילמא ישכח) והקשו לכתוב בר מזמנא דא ולהלן ושמא אנו גוזרין עכ"נ פי' דאולי יטעו ויכתבו שובר בלי זמן והמלוה ישכח ויבא לידי פסידא. והתם מיירי דנודע זמן שטר כדמשמע שם בברייתא דבאו עדים אנו כתבנו וכו' וכל ענין שם אי לכתוב שטר מזמן ראשון ע"ש בתו' ד"ה לבי וכו' וגם אי לא ידעו בלא"ה א"א לכתוב שובר בזמן דילמא אחרוהו ופשוט שם בגמרא להדיא דידעו זמן שטר ואם כן לדברי הש"ך צריכין בע"כ לכתוב בשובר זמן ואי לא כתבו כן פסול דיהיה הפסד למלוה ואם כן איך שייך אנו גוזרין דלא יכתבו זמן הא בע"כ צריכין לכתוב זמן ואם לא עשו כן השובר פסול ואפילו הודיעו למלוה לדעת התו' דחיישינן דישכח ויפסיד הלואתו. ואם כן מה גזרה יש כאן ומה פסידא דמלוה ונעילת דלת יש כאן כיון שעל כרחך צריכין לכתוב זמן בשובר וכך חובתן של עדים וכי נימא דעדים יטעו לכתוב שובר פסול אלא ע"כ כך טיבו של שובר לעולם לכתוב בלי זמן הן יודעים זמנו של שטר והן א"י כמ"ש הבע"ת וכך נוסחו של שובר ולכך גבי שני שטרות הלואה לא רצו חכמים לתקן שיכתבו דוקא זמן כיון דסדרו של שובר לכתוב בלי זמן אתו למטעי ולכתוב בו ג"כ כזו. וגזרינן הא אטו שובר דעלמא וזהו ראיה מבוררת דלא כש" ולכאורה הייתי מביא ראי' להש"ך מהא דפרכינן בב"מ מצא שובר בזמן שהאשה מודה יחזיר לבעל ודילמא מכרה כתובתה לאחר בטובת הנאה וכו' ודייקינן מינ' דאיתא לשמואל דיכול למחול וכו' וקשה מה קושי' אם רצונה לעשות ערמה וקנוני' תאמרה לעדים אבדה כתובתה ושורת הדין דכותבין שובר בלי זמן כלל ומוסרים לבעל ואם כן כשיבאו הלוקחי כתובה מניסן יוציא הבעל שובר בלי זמן ויאמר שוברי קודם והממע"ה ומי יוציא מיד הבעל בספק ול"ל דאי ליתא לדשמואל אין רשאים לכתוב שובר בלי זמן שלא להפסיד ללוקחי' כנ"ל והא דקי"ל בב"ב דכותבין היינו לפי דקי"ל כשמואל והרי יכול למחול. דאין זה מספיק בשטר אולי מכרה במעמד ג' וכמש"ל סק"ב ומכ"ש לי"א דכתב הרא"ש דאין הטעם משום מגו דמחיל' רק כל לגבי בעל ודאי מחלה וזה אין שייך בשאר שטרו'. ומכל מקום קי"ל דכותבין שובר בלי זמן ודוחק לומר אם יכתוב שובר בלי זמן חושש אולי יחפש הלוקח שטרו אחרי עדים יעידו באיזה זמן ונכתב שובר כיון דאין בו זמן כלל העדים נאמנים לומר ביום פלוני חתמנו משא"כ אם יחזור שובר שזמנו בניסן יפסיד הלוקח בודאי דא"כ עדיין קשה למה יועיל שובר סתם אולי שטרו מאוחר והוא המלוה יברר בעדים אימת נכתב שובר ויפסיד כי שטרו מאוחר ודוחק לומר דמ"מ מועיל דטענינן דשטר מאוחר הוא דהא עידי שובר יעידו דנאבד שטרו דא"כ יכתוב זמן בשובר ויכתוב על שטר שנאבד ואם כן יטעון מאוחר הוא ודוחק לחלק אך לפי דעת הש"ך לק"מ דכי כותבין שובר בלי זמן היינו ביש חשש מאוחר אבל זולת זה צריכין לכתוב זמן אם כן בכתובה ליכא למיחש למאוחר כלל דלא מבעיא לדעת הש"ך לקמן בסי' קט"ו ס"ק כ"ט דדאקני לא מהני בכתובה אם כן כתוב' מאוחרת פסול כקושי' הגמרא בב"ב וכמ"ש כל הפוסקים דבלי דאקני מאוחר פסול ובכתובה הוי כדלא כתוב דאקני כיון דלא מהני כלל אלא אפילו ליתא לדעת הש"ך כמש"ל בסי' קט"ו באריכ' אין לאחר הכתובה דאין השעבוד חל אלא מזמן הכתוב בשטר כמ"ש בפ"ק דע"ז ובגט מאוחר דעת התו' בפ"ב דגיטין דאין הגירושין חלי' אלא מזמן הכתוב בגט ואם כן אשה זו הנשאת בניסן ונתאחר כתובת' עד תשרי היא יושבת תחת בעלה בלי כתוב' כלל ובעילת' בעילת זנות ובפרט לתקנת שמעון בן שטח שיהיה צריך להיות כל נכסים אחראין לכתוב' וכאן עד זמן האיחור ההוא אין שעבוד כלל ואם כן דאין לאחר כתובה אף העדים כותבין זמן בשובר כדעת הש"ך וליכא למיחש לערמה כלל. ובהכי ארווח לן קושי' מהרש"א דהקשה למה לא הקשה הגמרא הך קושי' וליחוש וכו' על המשנה מצא שוברין הא אמר תנו נותנים ע"ש דבשובר בשטר דיש בו חשש מאוחר כותבין שובר בלי זמן ואם כן מ"ש במקומו דאם רוצה להערים יכול לכתוב שובר בלי זמן כנ"ל משא"כ מכתובה שפיר דייק דלית ביה חשש מאוחר וא"ש וא"כ מצינו ראיה לדברי הש"ך. אך באמת אין זו ראיה דכבר כתבתי לעיל סי' מ"ח ע"ש מ"ש דמבואר בגט פשוט דף קמ"א דעד זמן רב ספרא היו כותבים בשובר זמן ובאמת היה שטר מאוחר פסול אם לא דכתב ביה בשטר שטרא דנא אחרנוהו וכו' ור"ס הוא דאנהוג כן לסופרים שיכתבו שובר בלי זמן וא"כ הברייתא דנשנית מקודם לא היה חשש זה דיכתוב שובר בלי זמן ולכך שפיר דייק וליחוש וכו' ולק"מ ועיין מש"ל סי' ס"ה בזה (ובהא דבזמן המשנה היו כותבים זמן בשובר ישבתי דברי הרי"ף דפוסק דהטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר כלום היינו במקום שאין כותבים ואעפ"י שכתב לה כמ"ש הרא"ש בפ"ק דב"מ אבל לא במקום שכותבין. והקשו מנ"ל כן ונראה דהרי"ף דחיק' ליה לפרש בשמעת' הוציאה גט ואין עמה כתובה דפריך הגמ' ש"מ כותבין שובר דהקשו התו' הא לא אפשר דאף דתחזיר הכתובה יצטרך נשמור שוברו דהטוען אחרי מעשה ב"ד וכו' ותירץ תו' דמ"מ יש לו מגו דאלמנה נשאתיך או אין את אשתי וזהו הכל בתכלית הדוחק דקשה דילמא פסידא דלא שכיח כי האי לא חיישינן כיון דעכ"פ צריך לשמור שוברו ועיין בכתובות דף י"ו ע"ב ד"ה זאת אומרת ובמהרש"א שם דג"כ הרגישו בעצמן בקושי' זו ולכך כתבו הואיל ובעלמא א"צ לשמור שוברו כאן דאינו עבד לוה כלל נחית חד דרגא אפילו במקום פסידא דלא שכיח חיישינן וזהו כוונת התו' ומהרש"א שם בבירור למעיין שם וזהו מהדוחק וגם קש' קושי' מהרש"א א"כ דאין כותבין שובר ולעולם לא ישלם רק בהחזרת הכתובה מה הועילו חז"ל בתקנתן דהקילו בשמירת כתובה ואמרו הטוען וכו' דכי היה כל עיקר תקנה אם יהי' נאבד הכתובה באור בעדים הא לא שכיח כלל ולכן ס"ל דקושי' הגמ' כך דכיון דאין כותבין שובר ושטר מאוחר כשר א"כ ודאי דמחמת הטוען וכו' צריך לשמור שוברו מ"מ יש לחוש אולי כתובתה מאוחר לשוברו ויפסיד דתטעון אח"כ כתבת לי אף דיהיה נכתב בשובר דגירש' תאמר חזרת ולקחת אותי לך לאשה משא"כ בהחזרת כתובה יועיל שובר והוא ישמור שוברו וקושי' הגמ' על נכון. ותי' לרב גט גובה עיקר וא"כ אם תביא כתובה מאוחרת בלי גט ח"א לגבות ולאחר מיתה צריכה לברר דיושבת תחתיו כמ"ש הריטב"א דהך תי' קאי לרב ובחדושי כתבתי דגם התו' ס"ל כן עכ"פ לריטב"א ניחא וא"ש ולפ"ז א"ש הטוען אחר מעשה ב"ד דמיירי ביתומים ושם כתבינן שובר ליתומים דתו ל"ל לכתובה מאוחרת כיון דשובר ליתמים הרי הוא מאוחר לכתובה על כל פנים וא"ש ולק"מ ושמעתי' מרווח בכל צד וגם הא דאמרינן לעיל בדף י"ו ע"ב מאן דמתני אמתניתין אבל אברייתא לא וקשה א"כ עכ"פ מוכח מבריית' דכותבין שובר א"כ מאן מכריח לומר במשנה במקום שאין כותבין ולפי הנ"ל ניחא דברייתא י"ל איירי בנתארמל' ולגבי יתומים ודאי אין לחוש למאוחר כמ"ש וא"כ א"א וכותבין שובר מטעם הטוען וכו' אבל במשנה קתני נתגרשה וכו' רק קשה הא בכתובה א"א לומר מאוחר כמ"ש אך זהו במקום שכותבין אבל אי המשנה איירי במקום שאין כותבין וכתב לה דומי' דסיפא דאיירי בדכתב ליה כמ"ש התו' בב"מ שמעת' זו א"כ שפיר י"ל דילמא מאוחר הוא דמה בכך דבתוך הזמן ה"ל כאילו לא נכתב כתובה הא במקום שאין כותבין א"צ לכתובה רק קשה מנ"ל לגמ' להקשות ש"מ כותבין שובר וכו' דילמא משנה איירי במקום שכותבין וא"כ ל"ל לכתובה מאוחרת ולכך ס"ל לרי"ף דבמקום שכותבין נאמן לומר פרעתי וא"כ קשה יטעון פרעתי וע"כ במקום שאין כותבין ובס"ד איירי דכתב ליה דומי' דסיפא ושפיר פריך ש"מ כותבין שובר דדילמא מאוחר הוא ומתרץ הגמ' דלא דמי' ואיירי באין כותבין ולא כתב ליה או תי' דרב כנ"ל וא"ש ומזה ג"כ מוכח דלא ס"ל להרי"ף כתו' דכתובה בידה דאל"כ לא שייך דילמא מאוחר כיון דכתובה בידה ודוק) ואין לדקדק דהא התו' שכתבנו לעיל שהקשו אברייתא למה אין כותבין שני שטרי הלואה ע"י שובר ותי' דיפסיד כל הלואותיו וכמש"ל ש"מ דאף בזמן הברייתא היה המנהג לכתוב שובר בלי זמן ולא חידש ר"ס כלום רק הנהיג כן לסופרים שלא היו בקיאים בהלכה. דזה דוחק דמשמעות הגמ' מורה דר' ספרא חידש זו התקנה ולמד והנהיג לסופריו לכתוב כן מה שלא היה מקדם. ולכן צ"ל דאין הקושי' תו' על הברייתא די"ל אין כותב מזמן הראשון ובזו לא מועיל כיון דשני שטרות ביום אחד וכן משמע בתו' ד"ה לבר וכו' רק קו' על הדין דנוהג לדידן דקי"ל אין כותבין ולמה ולזה תי' תו' דלדידן לק"מ דכותבין שובר בלי זמן. וכן משמע בתו' ד"ה לבר וכו' דאין הקושי' כלל על הברייתא וכנ"ל בשגם שי"ל כמש"ל דבשאר שטרות דיש בו חשש מאוחר תקנו חכמים לכתוב בלי זמן ולא פלוג אפי' יודעים זמן של שטר ולא נתאחר אבל בכתובה דמעולם לא שייך מאוחר מעולם צריך זמן בשובר. אבל עכ"פ דינו של ש"ך אין לו ראיה ודברי התו' הנ"ל מורים בידים מוכיחי' ההיפוך: ונראה דעל זה נתכוון הרא"ש בתשובה כלל ע"ו דין א' דהוכיח דאין צורך להזכיר בשובר זמנו של שטר ועדיו מהא דאמרינן סתמא נמצא לאחד שובר על שטרו של יב"ש שטרות שניהם פרועים ולא אמרינן דאפשר להתברר ע"י הזמן והעדים כי לא שכיח דיהיה כל ב' שטרות שוין בזה אלא ודאי דלא היה נכתב זמן בשובר כלל ע"ש והדבר צריך תלמוד כאשר באמת תמה הגי"ת הא מבואר בגמ' אי ידעיתו יומא דשטרא כתבו ואי לא כתבו סתמא ומה צורך לראי' על הזמן מהך דשני יב"ש ודוחק לומר דאגב גררא דעדים נקט ליה בלישנא. ולכן ברור דכל ספק הרא"ש אי יודעין זמן שטר שלא נתאחר אי צריכין לכתוב זמנו של שטר או לא כספיקו של הש"ך ולכך א"א לפשוט מהך אי ידעיתו וכו' דשם איירי דלא ידעי דחיישינן שמא נתאחר השטר ולכך פושט הרא"ש מהא דס"ל לרא"ש אי שטר מאוחר פסול ודאי דמלוה ולוה יודעים באיזה זמן נעשה שטר דידעי איזה זמן נעשה הלואה וא"כ למ"ד דאקני ל"מ אף שטר מאוחר פסול וקשה הך שני יב"ש דמוציאין שטר על אחרים ע"כ לאו ר"מ היא דלר"מ בעינן מוכח מתוך הכתיבה כמש"ל בסי' נו"ן ע"ש וא"כ אי דאקני פסול אף שטר מאוחר פסול א"כ איך יהיה ספק על מי נכתב שובר לחזי בזמן דהא ידעי הזמן דשטר ודאי לא נתאחר ול"ל דבאמת דאקני מועיל א"כ קשה תפשוט ול"ל כדחי' הגמ' הא מני ר"מ היא דהא מוכח דמשנה לאו ר"מ דלר"מ בעינן מוכח מתוכו. ועכצ"ל אף דידעי זמן שטר א"צ לכתוב הזמן. או י"ל בדרך יותר פשוט דהרא"ש ס"ל כרמ"ה דכיצד יעשו קאי על זה דישלשו בשטר וא"כ אין שובר מועיל וקשה מה יעשה הלוה דלא ידע דהם משולשים בשטר נמי ואי דמספק ה"ל לכתוב שובר משולש א"כ אף באין משולשים בשטר נמי עכ"פ ה"ל להשליש בשובר ועכצ"ל דחובה על עדי שטר לומר ללוה דהיו משלשים בשטר כדי שידע כיצד יקח שובר וקשה אם באנו לידי כך ה"ל לומר שיגידו ללוה באיזה זמן נכתב שטר כדי שיכתוב בשובר כך ויתברר הספק ועכצ"ל דכך הכלל אפילו יודעי' זמן בשטר אין כותבין כך בשובר משום לא פלוג וכמ"ש התו' ודברי הרא"ש מוכרחי' וא"ש וליתא לדברי הש"ך ודוק: