אורים ותומים, תומים · סימן נ״ד, ב׳

כשכותבין שובר כו' כתב בתשובת מהר"א ששון ששובר מוקדם כשר ואפילו שלא בעצת הנמחל ואפי' בכוונה וכ' הש"ך דהוא מילתא דפשיטא שאיך יעלה ע"ד לפסול השובר שהוא לתועלת הלוה בשביל שהקדימו וגרעו כחו ולדידי תמיה רבתי דהא אמרינן בגמרא הנ"ל במצא שובר ואמאי יחזיר דילמא כתב ליתן בניסן וכו' ומשני ש"מ איתא לשמואל דיכול למחול ואביי משני בשכתובה יוצא מתחת ידה והקשו התו' דילמא מכרה לכתוב' במעמד שלשתן וא"י למחול ותי' דגבי כתוב' לא שייך מ"ג וכן מהרש"ל הקשה דילמא חייב לאחרים וא"י למחול דמדר"נ א"י למחול ותי' דבכתובה לא שייך מדר"נ ע"ש ועמש"ל בסי' מ"ז. וכל הנך תי' לא שייכי' בשט"ח ואם כן קשה איך שובר מוקדם כשר דילמא מכר לשט"ח באייר במעמד ג' דלית בי' משום מחילה או דחייב לאחרים באייר דג"כ לית בי' משום מחילה והוא נפרע בסיון ואם כן אינו מועיל לגבי הלוקחי' וכמו כן למי שחייב מדר"נ אבל הם העדים שהקדימו השובר לניסן א"כ פקע זכות הב"ח או הלוקח דקודם שמכר או לוה כבר נמחל השטר וא"כ מגרע כח לוקח וב"ח שלא כדת וע"ז חששו חכמים מבלי להחזיר ומ"ש דבנפל אין להחזיר ומ"ש בעדים דיקדימו השובר בכוונה. ולכן דין זה צל"ע ולהיות כי עיקר מקומו לקמן בסי' ס"ה סי"ח ע"ש מ"ש שם באריכו':