אורים ותומים, תומים · סימן נ״ד, א׳

יש מי שאומר שאין שומעין לו דברים אלו למדם הרב בעה"ת בשער ל"ח ח"א מהא דאמרינן כתוב' דף ט"ז אבדה כתובתה כהטמינה בפנינו דמי וש"מ דמפשט פשיטא ליה דהטמינה בפנינו אין לה כתובה עד שתחזיר הכתובה והקשה הגי"ת דאדרבא משם מוכח להיפוך דבברייתא קתני נשרפה כתוב' אבדה הטמינה וכו' אם יש לה עדים כתוב' מאתים ואמרינן עלי' זאת אומרת כותבין שובר ר"פ אמר לעולם אין כותבין שובר ובמקום שאין כותבין וכתב לה ומה אבדה אבדה באור ופריך והא הטמינה קתני ומשני ה"ק אבדה סתם כהטמינה בפנינו דמי ולא יהיבינן ליה וכו' עכ"ל הרי דלמ"ד כותבין שובר לא קשי' כלל מהך דהטמינה וא"צ לשום תי' כלל וש"מ דאפי' הטמינה גובה כתובה ע"י שובר ובאמת לק"מ דדייק הבע"ת מהא דאמר אבדה כהטמינה בפנינו דמי מה זה הא היא היא אי אבדה או הטמינה הא למ"ד אין כותבין שובר אין כותבין עד שידוע שנאבד באור אלא ברור אם הטמינה בפנינו לכ"ע אין כותבין שובר וכ"כ הרא"ה והריטב"א לכתובות בהדיא והא דלא פריך למ"ד כותבין שובר מהך דהטמינה משום די"ל כמ"ש הרא"ה דהטמינה ואינה יודעת איך הטמינה ולכך כותבין שובר אבל למ"ד אין כותבין שובר מה בכך דאינה יודעים סוף כל סוף היא הכתובה בעולם ואין כותבין שובר ומשני הגמרא אבדה כתובה כהטמינה כתובה בפנינו ר"ל אם הטמינה בפנינו לכ"ע אין כותבין שובר והוא מילתא דפשיטא דלית בי' חולק אף אבדה כתובתה כן ותלי' הגמרא אבדה כהטמינה בפנינו דהוא מילתא דפשיטתא לכ"ע ומזה דייק הבעה"ת דהטמינה בפנינו לכ"ע אפילו כותבין שובר אין מועיל וכ"כ הרא"ה והריטב"א הנ"ל ולאין ספק שהגי"ת לא ראה הרא"ה וריטב"א ואלו רא' לא היה מקשה כלום אך עם כל זה דעת התו' בב מ דף י"ז ע"ב אפילו שטר כתובה בידה והוא טוען החזר לי כי אולי יאבד שוברי ואע"ג דגם בלי כתובה תגבה דהטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר כלום מ"מ יהיה לו מגו דלא קדשתיך משא"כ בכתובה בידה מכל מקום אינה מחויב' להחזיר לו וכותב שובר ונר' דהתו' דייקי ליה כמ"ש הגי"ת מדלא פריך מן הטמינה להך שינוי' דכותבין שובר ש"מ אפילו בידה א"צ להחזיר ותי' הרא"ה הנ"ל לא סבירא ליה ועוד עשיתי סמוכי' לדברי התו' מהא דאמרינן ב"מ גבי מצא שובר ניחוש דלמא כתבה ליתן בניסן ולא נתנה עד תשרי ובין כך זבנ' לכתובתה ואם תכתוב עכשיו שובר לא תועיל דכבר קדמה המכירה אבל אם תחזיר שובר מניסן יפסידו הלוקחים שלא כדין אמרינן ש"מ איתא לשמואל וכו' ואביי אמר אפי' ליתא לדשמואל בשטר כתוב' תחת ידה הא אילו אינו הוה חיישינן לאביי דלמא זבנה וקשה אם כן הא דקתני הוציאה גט ואין עמה כתובתה גובה כתובה ומוקי לה ר"י במקום שכותבין וכותבין שובר וכ"כ התו' שם דגם אביי סבירא ליה הכי בתר דקבלה מרבא ע"ש וכ"כ התו' בב"ב פ' ג"פ ע"ש וקשה איך תגבה כתובה הא ריעותא לפנינו דאין כתוב' בידה ומהכ"ת לא שמרה כדאמרינן בעלמא בנפל איתרע דה"ל לשמור ואם כן אולי מכרה כתוב' לאחר דהא אין כתובה בידה ויבא אחר כך הלוקח ויגבה מבעל ומה שהיא נותנת עכשיו שובר לבעל ל"מ כיון דלא קי"ל כשמואל דתוכל למחול כמו שאמר אביי ואבדה באור לא סבירא ליה לתו' שם לר"י ואביי ע"ש ולכך סבירא ליה לתו' דפי' ואין עמה כתובה דאין מראה לב"ד אבל ידוע שיש כתובה בידה דליכא למיחש דמכרה דהא כתובה ברשותה ומכל מקום גובה כתובה בלי החזרת כתובה רק בשובר כמ"ש התו' ודברי תו' מוכרחים. שוב מצאתי קושי' זו דילמא זבנ' ברא"ה בפ"ב דכתובות והודיתי לה' שהאיר עיני בזה (ונר' דתו' בכתובות דתי' לאביי באבדה באור ומקשי' אם כן הגמרא נמי יתרץ כך ונר' דלאביי י"ל דמשנה נקט סתם אין עמה כתובה וסמכה דאיירי באבדה באור דאל"כ בלא"ה דילמא זבנה דהא ליתא לדשמואל אבל אנן דקי"ל כשמואל אם כן אין הכרח דאיירי אבדה באור ואם כן ל"ל דאבדה באור דאיך יתנו סתמא הא י"ל כותבין שובר דהא פליגי תנאי בכך בפ' ג"פ ואם כן איך מסתם סתם ואין עמה כתוב' במקום דיש לטעות ודוק) וגם רשב"א בתשובה אלף ק"י וקי"ג כתבו להלכה ולא למעשה הך דינ' דבעה"ת הרי דנסתפק בי' ודוחק לומר דסבירא ליה לטור ולמחבר בדעת התו' דשם בב"ב אמרי' ר"י ור"ל סבירא להו כותבין שובר ורב ושמואל ס"ל אין כותבין ואמרי' מסתברא דכותבין דאם אבד שטרו של זה יאכל הלה וחדי מתקיף ליה אביי יאבד שוברו של זה יאכל הלה וחדי אמר ליה אין עבד לוה לאיש מלוה ולפי סברא זו דוקא במקום דשייך אבד שטרו יאכל הלה וחדי אבל בשטרו בידו קושי' אביי במקומו אבד שוברו וכו' דהא בידו להחזיר שטרו ולא יאכל הלוה וחדי וכ"נ מדברי רשב"א הנ"ל שמהך ראיה לדין הנ"ל וזהו מה דסתמא דגמ' הכריע כר"י ור"ל מכח הך סברא אבל ר' יוחנן גופי' לא מטעם זה סבירא ליה דכותבין שובר מחמת יאכל הלה וחדי רק מסתם דעבד לוה וכו' ולכך לא קאמר ר"י הך טעמא וא"כ התו' בב"מ דכתבו זה כתבוהו אמילתא דר' יוחנן דאמר הטוען אחר מעשה ב"ד כו' ובר"י אמת כתבו אבל לדידן נקטינן כהכרעת הגמרא דנתן טעם משום יאכל הלה וכו' וזהו לא שייך בשטרו בידו. אך כל זה דוחק דודאי גם ר"י סבירא ליה מטעם זה ובפרט לפמ"ש לאביי ואביי ודאי סבירא ליה כמ"ש התו' דקבלהו מרבא. ולכן יותר נראה לומר דודאי הך סברא דלא שייך יאכל הלה וחדי סברא אלימתא היא רק סבירא ליה לתו' ה"מ אם אין המלוה צריך ליתן שובר ללוה רק החזרת שטר אם כן שכיר יטעון הלוה ל"ל שמירת שוברי החזר לי שטרי אבל במקום דלא סגי בהחזרת שטר רק מכל מקום צריך שובר בזו לא מחייבין למלוה תרתי שטר ושובר ועבד לוה וכו' ובלא"ה שמירת שובר על הלוה ואם כן למה לנו אטרוחי כולי האי למלוה מחשש רחוק ודי בנתינת שובר ולכך בכתובה דסבירא ליה לתו' אפילו במקום שכותבין ואין כתובתה בידה נאמנת לתבוע כתוב' דקי"ל הטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר כלום אם כן אף דמחזרת לו כתובה מכל מקום לא סגי דיקח שובר דאולי תתבע אותו בעידי קדושין וכדומה דל"ל מגו דלא קדשתיך ויהיה מחויב לפרוע שני' וע"כ דלוקח שובר ואם כן כתובה ג"כ ל"ל ואי דאולי יאבד שוברו והיא תבוא לגבות ואין אתה עדי קדושין ויהיה נאמן במגו דלא קדשתיך כולי האי לא מחייבין למלוה ולא חיישינן למ"ד כותבין שובר. אבל בשטרי מלוה דאם הוא מחזיר גוף השטר ללוה תו א"צ כלום ולא מצי עוד לטעון דבר על הלוה לכ"מ דיש רשות ביד הלוה לעכב על המלוה עד שיחזיר לו שטר דאם יאבד שוברו יאכל הלה וחדי ולהיפוך לא שייך דיש בידו להחזיר לו השטר כנ"ל וא"ש ואם כן בשטר לכ"ע מודים כבעה"ת והרא"ה וריטב"א הנ"ל. ולדידן דלא קי"ל כתו' בזה בהטוען אחר מעשה ב"ד כי אם כהרי"ף במקום שכותבין כתובה ואין כתובה בידה אין נובה כלום אם כן חזר דין כתובה לדין שטר דא"צ שובר כלל רק החזרת כתובה ולכך לעולם צריך להחזיר וגם בא"ע לא הביא מחבר דעת התו' ודוק. אך מכל מקום אם השטר בעיר אחרת וטורח גדול למלוה יש להביאו ובין כך חשש שיתקלקל הלואה ביד הלוה לכמה טעמים אופנים ודאי כ"ע מודים דכותבין שובר והמלוה יקבל על עצמו בב"ד ליתן לו שטר כשיגיע לידו. וכן משמע בתשובת רשב"א תתק"ל ועיין גי"ת וכה"ג ונכון הוא: