והוא שקרוע וכו' דעת הר"נ בתשובה סי' ע"ה דאם יש קרע בא' משלשתן דפסול ואולם הגי"ת השיג עליו דלשון הגמ' משמע דצריך להיות הקרע בכל שלשה מקומ' והנה מדברי הריב"ש תלמידו נראה שחולק בזה ארבו הר"נ דכתב בסי' שפ"ג על כתובה חצי ראשון נחתך הטעם לפוסלו דילמא היה בחצי הראשון קרע שתי וערב וחתכו להעלים הקרע ע"ש ולא קאמר בקיצור דילמא היה הקרע במקום הזמן א"ו דזה לא מפסל וכן נראה דהשואל שם בתשובת הר"נ הוא הריב"ש ודעתו שם דבעינן בכל שלשה מקומו' הקרע והנה יש להבין דהא ראי' השואל שם מהא דאמרינן בפ"ב דגיטין גזי' לזמן ויהבי' ניהלי משמע כריב"ש דאל"כ איך יוכשר דילמא הקרע היה שם וחתך להעלי' הקרע והר"נ השיב דאין ענין דודאי אלו היה ידוע שנחתך שלא לסיבת פרעון או דבר שהוא פוסל השטר לא היה נפסל אבל כשיצא קרוע במקום הזמן אנו חוששין שמא מחמת או פרעון נקרע ונפסל ודבריו בלתי מובנים לי דגם שם בבא הגט חתוך הזמן מי יודע סיבתו ואולי היה שם קרע וחתכהו להעלים הקריעה והפיסול ואי איירי דיש עדים מעידים שחתכו אם כן אף הם יהיה יודעים אימת היה ולא שייך חיפוי דהעדים ידעו אי קודם או לאחר הזמן הזכות נעשה והרשב"א בחידושיו להנ"ל הקשה להסוברים דגזי' לזמן כשר לכתחילה דעדיף מאלו לא כתב זמן כלל הקשה מי יימר דהיה כתוב בו זמן ואולי היה קרע בעלמא ולכך העלה דבאמת לכתחילה פסול רק בדיעבד כשר ע"ש וש"מ דסבירא ליה דאין כאן עדי חתך דאם לא כן אין מקום לקושיתו ומכל מקום העלה דכשר בדיעבד וקשה דילמא היה במקום זמן קרע וחתכו והר"נ גופי' כתב בפ' המגרש דקרע בגט לדעת רמב"ם כשר בע"מ ולדעת הרשב"א בטל והתם גבי גזי' לזמן ליכא ע"מ דאל"כ יאמרו באיזה זמן היה כנ"ל ומורה בירור דעת רשב"א דקרע בזמן לחוד לא מפסל. והיה נראה דסבירא ליה להר"נ כמו דבאמת נראה בפ' המגרש שלכך דעתו נוטה לראב"ד דגט שנתקיים אעפ"י שיש בו קרעים מכל מקום כשר ואם כן כאן דחוששין לחיפוי והבעל יעשה כל תחבולות אפס להציל בת אחותו יכתוב גט וישלח ע"י אשה הגט לב"ד לקיים והב"ד לא יתנו אל לב הזמן דדיינים חותמים אעפ"י שלא קראהו ולאחר הקיום יחתוך הזמן ואין כאן חשש פיסול דלו היה בו קרע כיון שנתקיים כשר ויהיה חיפוי וא"ש אך לשון הר"נ בתשובה הנ"ל סתום למאוד וקשה לומר שלזה נתכוון וגם אם כן לשיטת הרמב"ם דחולק אראב"ד ופוסל אפילו ביש בו קיום דין זה ליתא ולכן צ"ע: (ועיין תו' ב"מ דף ז' ע"ב ד"ה דאית בו זמן וכו' וכתבו בדבר שאם ניטל נפסל השטר לא שמין העילוי רק שמין בניטל הזמן ש"מ דאם נחסר הזמן כשר ולא אמרינן דילמא קרע היה שם וחתכו וזהו דלא כר"נ ול"ל דמחסרו בעדים אם כן לא מקשו התו' שם על רש"י מהך דנמחק שטר פסול וכ"כ התו' שם והטור לקמן סי' ס"ה דבע"מ יכול לחתוך חתימת עדים ולמה יוכשר דילמא פרעו וקרע במקום עדים ועכשיו חתך מקום עדים ול"ל דחותכו בעדים כמ"ש דא"כ אין מקום לקושי' התו' על רש"י וש"מ דשלשתן בעינן דדוחק לומר בישנו לע"מ לכ"ע אין קרע פוסל בעדים דיכול לומר על ע"מ סמכתי ועיין לעיל סימן מ"ד באורים ס"ק ו' ז' ע"ש):
אורים ותומים, תומים · סימן נ״ב, ד׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881, Vol 1
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, תומים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.
