אורים ותומים, תומים · סימן נ״ב, ג׳

וי"א דפטור כו' כפי מה שנרשם מקור הדין הוא הגהת מרדכי פרק א"נ שהם מועתקים מתו' ב"ב קנ"ז ע"ב ד"ה המוקדמים כו' דכתב דרביט יונה מפרש שטר מוקדמין פסולין דקתני הוא לגמרי אפילו מב"ח לא גבי אעפ"י שחייב מודה וראי' מדאמר ר"ל בפירקין דהך משנה כר"מ דסבירא ליה שטר שיש בו רבי' קונסין כו' והיינו אפי' הלוה מודה ואפילו מב"ח וכו' והדר תנא הך משנה דהכא משמע דפסולין לגמרי אך יש לדחות דשאני התם דעביד לי' שומא אבל הכא לא עביד ליה שומא מיהו פסולים לגמרי משמע דלא לגבות מב"ח וכו' עכ"ל ומזה למד הרמ"א דגבי רבי' אפילו חייב מודה פטור דקעביד ליה שומא והרב הש"ך האריך לחלק בראי' ומפרש מ"ש המרדכי חייב מודה לא שהודה לו שחייב לו רק שהודה שצוה לעדים לכתוב ע"פ וכו' והדוחק הזה מבואר וא"צ לפרשו דלשון חייב מודה לא כן משמע וגם אם השטר נעשה בעדים ולא נפסלו מה נ"מ אם הוא אומר שנכתב בצווי שלו או לא העדים לא ישקרו בשום אופן אך באמת לא הבנתי ראי' הרמ"א מה"ג הנ"ל דהמרדכי דביקש להוכיח דפסולין אפילו כשחייב מודה מהא דסבירא ליה לר"מ דשטר רבי' פסול אפילו בחייב מודה וצריך לפרש הא קי"ל כר"י דמשנה לא אתיא כר"מ רק כרבנן דמכשיר בשטר ריב' רק במוקדמים פסול משום גזרה וצ"ל דס"ל לה"ג ר' יוחנן דאמר אפילו תימא רבנן וכו' משמע דלא נחלק עם ריש לקיש בדינא ובפירוש של פסולין אי פירושו של פסולין בחייב מודה או לא ואם כן כיון דחזינן לריש לקיש דמוקי כר"מ מדמה לי' לרבי' ואם כן ע"כ פסולים פירושו דחייב מודה אף ר' יוחנן צ"ל כן וע"כ צ"ל מחשש שמא יגבה מזמן הראשון קנסינן להפסיד מעותיו אפילו חייב מודה ואם כן במכ"ש בכולל קרן עם רבי' ולא נחלקו ר"מ ורבנן בשטר שיש בו רבי' רק במפרש בו רבי' אמנם לפי מה דדחה ה"ג דש"ה דעביד ליה שומא אם כן אף לר"ל דסבירא ליה הך דמוקדמים ר"מ היא מכל מקום מודה דאף לר"מ פסולים רק לב"ח הואיל ועביד פסול בזמן אבל כשחייב מודה לכ"ע גובה אם כן נהפך הוא אף לרבנן אליבא דר"י פסול דמוקדמים איירי בשאין חייב מודה אבל כשחייב מודה גובה ולא קנסו לקרן מחשש שמא יגבה כו' אם כן אף בכולל רבית עם קרן מהכ"ת לומר לרבנן דאפי' חייב מודה מפסיד כיון דחזינן דגבי מוקדם לא סבירא להו כן ואין לנו שום ראיה או סברא דנימא כן ומהכ"ת לומר כן ודחי' ה"ג קי"ל להלכה לעיל סי' מ"ג אם כן אף זהו כמוהו ואין כאן ראי' כלל אמנם נראה ראי' לדין זה מדברי תו' דהקשה בממ"נ אי איירי דמפרש רבי' הא מפסלי עדים ואי לא מפרש אף לרבנן איך גובה הא יש לחוש דיגבה אף רבי' וקשה מה קושי' דילמא באמת מפסלי עדים רק כשחייב מודה איירי ולכך קתני לשון גובה וא"ג ולא פסול וכשר דשטר ודאי מפסל רק אי המלוה מצי לגבות מלוה הואיל ומודה סבירא ליה לר"מ דאין גובה דקנסו אותו כמ"ש תו' להדיא ולרבנן גובה דלא סבירא ליה קנסא ואיירי בכל גוונא בין מפורש בי' רבי' ובין אינו מפורש ולא קשה אם כן שטר דנקט למה הל"ל סתם במלוה ברבית אי קנסו או לא די"ל רבותא קמ"ל אפילו בשטר וכלל קרן עם ריב' דיש כאן חשש דיכול לתבוע אף רבי' ואף דהלוה יצעק דהוא ריב' לא יהיה נאמן דהרי שטרו סתם בידו מכל מקום סבירא להו לרבנן דלא קנסינן משא"כ במלוה ע"פ הרי אין בידו לתבוע רבי' דלוה יטעון רבי' הוא ונאמן במגו דלהד"ם או פרעתי וטובא קמ"ל ועכצ"ל דבאמת כה"ג סבירא ליה לתו' דגם לחכמים אינו גובה קרן אפילו חייב מודה דהא קי"ל בהמניח כרב דקנסו גופן משום שבחו דקנין גופי' קמזיק ובכולל קרן ורווחא ג"כ קרן גופא מזיק דעי"כ בא לכלל רבי' ואם כן ל"ל לרבנן גובה ואי איירי רק בפירש בו רבי' ובאמת העדים פסולים רק בחייב מודה ולר"מ קנסו ולרבנן כיון דלא קנסו וגם ליכא חששא דיגבה רבי' גובה הקרן הואיל וחייב מודה אף דשטר נפסל דא"כ קשה מה אריא שטר דנקט ול"ל כהנ"ל דהא מפורש בו הרבי' ועכצ"ל דיש לו דין שטר אפילו באין חייב מודה ושפיר הקשה הא מפסלו עדים וא"ש: וכן ממ"ש מקודם הגהת מרדכי מוכח כהנ"ל דכתב גובה הקרן וא"ת במה קני' לי' להאי קרן אי בעדים בשלמא למ"ד פלגינן דבור' א"ש אלא למ"ד ל"פ דיבורי' בפ"ק דסנהדרין במאי קני' לי' וי"ל דבתרווייהו לוה ומלוה מודה דחייב וגובה קרן מב"ח ולא ממשעבדי דמלוה ע"פ עכ"ל פי' הש"ך דהא אינו מדברי ר"י דר"י דתי' לעיל דעדים אינם נפסלים באנפי שונים ולתי' זה א"צ להנ"ל ויפה כתב אבל מכל מקום צריך להבין קושיתו דאי איירי דאין הרבי' מפורש בו והעדים כדין עשו שחתמו השטר לתומם מה קושי' למה לא יגבה הקרן ומה גריעות' יש בו ואי בשביל דאין הב"ד מניחי' לו ליטול הרבי' דלא למעבד איסורא יהיה שטר חספא דלא יגבה בו הקרן ומה ענין זה כלל להך דפלגינן דיבורא האמור בפ"ק דסנהדרין דמיירי שם אי אדם קרוב אצל עצמו אלא ברור דסבירא ליה דמיירי דמפורש בו רבי' ולכך הקשה הא עדים פסולים וה"ל חספא בשלמא למ"ד פלגינן דבורא ואמרינן דמה דהוא לפסול עצמו פלגינן אף בזו אמרינן על זו על הקרן חתמו ולא על הרבי' דיכולים עדים לומר ע"ז חתמנו ולא על זה וכ"כ הריטב"א למ"ש ב"י להדיא דלא מפסלי דאמרינן ע"ז חתמנו וע"ז לא חתמנו ע"ש אבל למ"ד לא פלגינן אם כן לא אמרינן דע"ז לא חתמו דהא סתמא חתמו ומהכ"ת נימא דלא חתמו לפסול עצמן דהא ל"פ דבור' ותי' דאיירי דהוד' הלוה דחייב וגובה ע"פ הודאתו וזה ברור בכוונתו וקשה השתא דאתי' להכא מה קושי' דיפסלו עדים נימא דלא מפורש בי' הרבי' ואם כן לא מפסלי ואי קשה ניחוש דלמא יגבה ריב' נימא דמיירי דחייב מודה ועכצ"ל דסבירא ליה במקום שיש חושש דיגבה אף הריב' אף רבנן קנסוהו דלא יגבה קרן אפילו בחייב מודה כהנ"ל בדברי תו' וכן מורי' להדיא דברי הרא"ש בתשובה כלל ק"ח סי' נ"ב כמ"ש מהרי"ן לב דכתב להדיא אם יש עדים שבתוך סכום השטר נכלל הרבי' דאין גובה קרן כלל ולא הזכיר אם חייב מודה אי לא וגם ס"ל דשורת הדין דחייב הלוה לשבועת היסת אם כופר רק היותו חשוד פטור משבועה כמ"ש אח"כ אנדון אחר ע"ש בתשובה אלא ברור דסבירא ליה אף דחייב מודה קנסוהו רבנן ואין גובה כלל ודלא כש"ך דכתב דמיירי באין חייב מודה. וזהו מ"ש רק להליץ בעד הרמ"א כי יש לו יתד לתלות בו אבל להלכה נראה עיקר כרוב הפוסקים דחייב לשלם ובפרט דקשה קושי' התו' וכי חוטא נשכר דגם לוה עבר בלאו ותי' התו' דחוק וכן נראה ברור ולא מצי כלל לומר קים לי' כי דעת רוב מחברים חולקים: