אורים ותומים, תומים · סימן נ״ב, ב׳

פסול וכו' ודעת הרמב"ן להכשיר דכיון דלא נעשה פיסול בקרן ולא דמי לשטר מוקדם דנעשה פסול בכל השטר עיין שם ועיין בש"ך דיכול מוחזק לומר קים ליה כרמב"ן ויש להבין לרמב"ן מה פריך הגמרא לר"י למה ליה הטעם במוקדם משום גזרה שמא יגבה מזמן ראשון נימא הטעם משום לא ניתן לכתוב ומשני נהי דלא ניתן לכתוב מזמן ראשון וכו' וקשה עדיפא הל"ל להקשות בשטר שיש בו רבית כללו עם הקרן מ"ט דחכמים דגובה הקרן הא לא ניתן לכתוב כלל וגרע ממוקדם ואף דנימא דגם בי' שייך תי' נהי וכו' דהקרן ניתן לכתוב מכל מקום בס"ד דלא אסיק הך סברא ה"ל להקשות מ"ט דרבנן בשלמא אי איירי בשטר שמפורש קרן לחוד לא קשי' דהא לא ניתן לכתוב דכיון דקרן מפורש בפ"ע מיקרי ניתן לכתוב וכ"כ באסיפת זקנים להדיא בשם הרמב"ן גופי' ע"ש אבל אי איירי דכולל קשה דודאי לא ניתן לכתוב ודמי למוקדם לגמרי ול"ל הואיל ולא ידעו עדים דיש בו רבי' מיקרי ניתן לכתוב דהם כתבו לפי תומם ולכך קשי' ממוקדם דשם יד עדים היה במעל הזה דא"כ מה פריך שם משבח קרקעו' וכו' נימא דהעדים דכתבו שטר מכירה לא ידעו שהיא גזולה ובתימם כתבו כראוי. ואולי י"ל דאמימר דאמר שם הך שמעת' דרבא דיש הבדל בין ניתן לכתיב והקשה רבינא לרבא דאמר הכי תקשי לי' לר"י ל"ל טעם גזירה נימא לא ניתן לכתוב ולכך לא הוי מצי להקשות קושי' זו לרבא מן שטר שיש בו רבי' דה"א דבאמת מיירי בשטר שמפורש בו רבי' ואי קשה ה"ל עדים פסולים כדעת הרמב"ן זה אינו דרבא סבירא ליה בעינן עד חמס ואוכל נביל' שלא לתיאבון לא מפסל ולכך הקשה מן מוקדם אבל לדידן דקי"ל כאביי דלא בעינן עד חמס הכריח הרמב"ן דינו דע"כ איירי באופן דכולל הקרן ורווחים דלא נפסלו עדים ומכל מקום במסקנ' לא קשה מן לא ניתן לכתוב דגוף הקרן ניתן לכתוב והוי כמו במוקדם דאמרינן ניתן לכתוב מזמן שני וק"ל