אורים ותומים, תומים · סימן נ״א, ט׳

ובעדות בע"פ בכה"ג כו' יש לדקדק דהא הקשו על הרי"ף דפסק כר"י דעדות שבטלה מקצת' בטלה כולה ופסק בגיטין כרבא דאמר הרי זה גיטך ומתנה דפלגינן ולגבי גט א"צ קיום ולגבי מתנה בעי קיום ובירושלמי תלינן זה בזה ותי' הרשב"א בחדושיו לגיטין בשם הרמב"ן דגבי קיום שאני דאין כאן ביטול בגוף עדות וכ"כ הר"ן וכן נראה דעת בעל עיטור אמנם במרדכי פ"ק דגיטין נאמר בשם רבינו יואל תי' אחר דהכא שאני דאתו לאחלופי בשאר שטרות ולהכשיר קרוב וכ"כ הרא"ש ספ"ק דמכות וכתב המרדכי דלהך תי' יש לחלק בין שטר לבע"פ דבע"פ לא שייך אתו לאחלופי ע"ש וא"כ תינח להך תי' אבל לתי' רמב"ן ורשב"א ור"ן ועיטור לא שייך לחלק בין שטר לבע"פ דמ"ש וכן נראה קצת בתשובת ריב"ש סי' קצ"ה דפלפל הסכמה שנעשי' על שני סופרי' והיה בצירוף אנשי הסכמה סופר אחד. מהנך שני' אי דנין בי' עדות שבטלה מקצתו ע"ש ולא חולק דשם לא היו דנין על כתיבת הסכמה רק על גוף הסכמה והיינו נראה דנמשך אחר שיטת הר"ן רבו ולכן השמיטו המחבר וצ"ל דסבירא לי' לרמ"א להכריע הואיל בלאו הכי רבו מחברים דפוסקים לגמרי אפילו בשטר קי"ל בהא כר"א דלא נתבטל כל עדות ואם כן הבו דלא לוסיף דנפסוק כרא"ש ומרדכי דהטעם משום אתא לאחלופי ובע"פ כשר וכן נראה מדברי ריטב"א בתשובה לעיל סי' ל"ז בב"י גבי גזברין שיש להם טובת הנאה בחלוקה של צדקה ע"ש: